הקשבה לתלמידי ישיבות התיכוניות מובילה למסקנות מעניינות על סדר היום והשבוע הרצוי והנכון עבורם. אולי כדאי לחשוב גם מחדש..."/> להקשיב לתלמידים ולעצב את פאזל החינו

מה שבטוח הוא, שעל חוסר עניין בחיים איני יכול להתלונן. חדר האימון מזמין לי מפגשים מעניינים מאד עם בני נוער מישיבות תיכוניות מאזורים שונים בארץ, כשלכל אחד סיפור החיים שלו שהוא כעולם מלא. האימון מטבעו, בהיותו עוסק במכלול חייו של המתאמן, נוגע כמובן במוסד הלימודי שנמצא כרגע במרכז חייו של הנער, לפחות מבחינת היקף השעות, ומגלה טפחיים מעולמה של הישיבה. הנער מספר על הישיבה, מנקודת מבטו כמובן, וכמעט תמיד לאחר חשבון ארוך נמצא שהרוב טוב ואפילו טוב מאד. נכון שלפעמים יש נקודה או שתיים כואבות מאד, אך כשפורשים את הישיבה על דף נייר ומיישרים את הקמטים, מוצאים פתאום את הרוב הטוב שהיה מובן מאיליו עד עכשיו.

בין השורות, מתאספת תמונה ואולי פאזל של הישיבה התיכונית האולטימטיבית, מבחינתי כמובן. בעולם השיווק זה כבר ידוע שנות דור, שהחשוב ביותר הוא הלמידה הוא מהלקוחות שלך. אם אתה מקשיב ולומד אותם היטב, אתה לומד להרכיב פרופיל של הלקוח שלך. כלומר, מהם צרכיו, מה הוא צריך, מה הוא רוצה, מה הוא לא יודע שהוא צריך ורוצה, מה הוא בטוח לא רוצה וכו'.

כך גם לגבי הישיבות. אתה רואה עוד מערכת שעות ועוד רגולציה ישיבתית. אתה מסמן את השלילי ואוסף אליך את החיובי לכדי תמונה מיטבית ואפילו חלומית. אולי זה נעשה כבר בכנסים השונים של ראשי הישיבות, אך אם נושיב את ראשי הישיבות ומנהלי התיכון בשולחנות של "מעגלי כוח", אין ספק שנוכל להגיע למספר עקרונות יסוד שיקלו על כולם.

למרות שהרוב הוא באמת טוב, ואפילו טוב מאד, ישנן נקודות במערכת שזועקות לחשיבה נוספת, שיפור ותיקון. בשורות הבאות נציב סימן שאלה מעל כמה עובדות מתוך המערכת של הישיבות התיכוניות. כדי למקד את הדיון נבחין כאן בין "מערכת קרה" שמתקשה להתחשב בצרכי התלמיד ועולמו, לבין "אילוצי מערכת" שביסוד הישיבה, למשל, לימודי התיכון עד שעות אחה"צ המאוחרות.

א. לפעמים שוכחים ש"לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה". מצפים מתלמידים ללמוד לשמה או לכל הפחות מחכים לנדיבות הלב שלהם בלימוד הגמרא. כנראה שזה לא יקרה אצל רובם, לפחות בהתחלה, וזה בסדר גמור. אי אפשר להתחיל ללמוד תורה ברמה של "לשמה". פשוט לא קיים. במילים אחרות, צריך דרבון, פרגון, תמריץ, מבחן, פרויקט אישי, "חבורה", וכל מה שעובד לך כדי לא לתת להם לברוח למקום הנוח והעצל.

ב. ישנה פרדיגמה שלא תמיד נאמרת במפורש בישיבות התיכוניות, אך בהחלט מנחה חלק גדול מהן, האומרת ש"אם נעמיס על התלמיד בקודש – נאבד אותו". כמובן שצריך להסביר למה מתכוונים כשאומרים "נעמיס" ו"נאבד אותו". בכל מקרה, המצב הוא שהחל מכיתה ט' מעמיסים על התלמידים מתמטיקה שהולכת להיות מרכז החיים ב-4 השנים הבאות. מניסיוני כר"מ, גמרא דורשת תרגול לא פחות ממתמטיקה, אך הוא כמעט לא קיים. בהמשך לסעיף הקודם, אם התלמיד מתקשה מצד האמת ליצור לעצמו מתח לימודי-תורני (חיובי), על המערכת לייצר כזה עבורו. במצב הנוכחי אין שיעורי בית ומטלות נוספות בחלק המרכזי של היום בישיבות התיכוניות שהוא לימוד הגמרא דהיינו עמל התורה. ככל שינוי מערכתי, יש לבצע אותו בהדרגה ובהטמעה איטית ובטוחה אך הוא אפשרי בהחלט. אפשר להגיע למצב כזה שיש מטלות לימודיות בקודש מעבר לזמני הלימוד בכיתה.

ג. ואם במתמטיקה עסקינן, ישנן ישיבות בהן לומדים מתמטיקה 3 ימים ברצף, שעתיים כל יום. התלמידים המסיימים את הלו"ז היומי בשמונה בערב בישיבות הפנימייתיות או האקסטרנים המגיעים הביתה בערך באותה השעה, מוצאים את עצמם יושבים על מתמטיקה בשעתיים הפנויות היחידות שיש להם ביממה. אחרים ישמרו את שיעורי הבית להפסקות או יחביאו את מחברת המתמטיקה מתחת לגמרא בסדרי הבוקר. בכל מקרה, במצב כזה ברור לחלוטין היכן מרכז הכובד הלימודי של שלושת הימים הללו.

ד. בכמה מהישיבות התיכוניות תלמידים צריכים להיאבק על שחרורים להדרכה בסניפי תנועות הנוער, כשעל כל דף רשמי של הישיבה ובאתר האינטרנט כמובן, מודגש באותיות קידוש לבנה שהישיבה היא ישיבת בני עקיבא. בכמה מהישיבות אין מדיניות ברורה בהקשר זה, ולא רק לעניין השחרור הקבוע של יום שלישי, אלא למתן סיוע לתלמידים הנותנים מזמנם למטרה קדושה זו. למשל, מי מכיר ישיבה עם מדיניות ברורה של התחשבות במדריכים במחצית השניה והעמוסה של חודש הארגון?

ה. ובאותו נושא. באחת הכיתות שחינכתי, כמחצית מתלמידי הכיתה היו מדריכים בתנועות הנוער. איך נראה יום שלישי שלהם? – טיסה הביתה להכנת פעולה, לאחר ששלוש היממות האחרונות, ובתוכן מוצ"ש, הוקדשו למתמטיקה. ריצה לסניף, העברת פעולה, שהייה נוספת עם החניכים, ישיבת צוות. מגיעים הביתה בערב. אתם מבינים, שכשמסיימים כל יום בשבע שמונה ולומדים בשישי עד 12, הזמן עבור קניות, רופא שיניים, שיעור נהיגה, ביקור אצל הסבתא ומטלות ביתיות מסוימות – יילקח מזמן הלימודים?

ו. לימודים בימי שישי. בדרך כלל מכניסים קצת פרשת שבוע והרבה מתמטיקה או מגמה. למה? משתי סיבות עיקריות: א. כדי למנוע הברזות, שהרי תלמיד חכם לא מבריז ממתמטיקה וממגמה.  ב. כדי לא לעשות מיום שישי יום מנוחה מהבילוי במדרחוב בחמישי בערב. אך מה היה קורה אם היו מסיימים בחמישי את שבוע הלימוד ב"משמר" עד 10 לפחות הכולל "בוחן יציאה" מסכם, ומפנים את יום שישי לכל המשימות הנוספות בחיים? כך היינו יכולים למנוע, ובצדק, למעלה ממחצית השחרורים במשך השבוע.

ז. ובאותו עניין. מה קורה לתלמיד שיצא משיעורי התיכון לאורתודנט או לקנות בגדים לחתונה של אחיו? למחרת הוא חוזר לעוד יום לימודים ארוך בן 10 שעות על כל המשתמע מכך. אם המקום מתיימר להיות רציני, ההפסד אמור להיות הפסד של ממש. מתי הוא ישלים את הלימודים הללו? תגידו בשלישי אחה"צ. ואם הוא מדריך?

ח. ונחזור לגמרא. במתמטיקה, אנגלית, מגמות, תנ"ך, היסטוריה ולשון הבינו כבר מזמן שלא כולם נולדו ללמוד 5 יחידות לימוד או במגמה ריאלית. רק בגמרא מצפים מכלל התלמידים ליישר קו עם רמה שאינה מתאימה להם. בנוסף, כמעט בכל המקצועות התלמידים לומדים בכיתות קטנות בגלל המציאות של החלוקה ליחידות הלימוד או המגמות. רק בגמרא יכולים לשבת 35 תלמידים בכיתה אחת ולקבל תורה מסיני, כביכול. בחלק מהישיבות עשו שיעורי בית בעניין והקצו אברכים לשיעורי הגמרא. כך הכיתה מתחלקת לשלוש ארבע קבוצות כשכל אחד יכול לקבל את הסגנון ודרך הבניין המתאימים לו.

כאמור, הרוב טוב ואפילו טוב מאד, ובכל זאת אנחנו רוצים את הטוב האפשרי ביותר. חשיבה נוספת של כל ישיבה בפני עצמה, וחשיבה נוספת של המערכת במאקרו יכולה לחמם לנו את המערכת ולהביא לשיתוף פעולה של התלמידים וחיבור גדול יותר לישיבה ולכל הטוב והקדוש שהיא מייצגת בעולמנו. 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות