על השאלה שבכותרת נדמה שלכל אחד יש מענה, אבל מומלץ להרהר שנית ולערוך השוואה שתברר גם מהי ישיבה תיכונית. למען האמת התורנית..."/> מהי ישיבה - חלק ב

לפני כעשור פגשתי ראש ישיבה גבוהה, עם מוניטין של שלושה עשורים, ושאלתי אותו כיצד צריך להיות בנוי החינוך של הישיבה. העובדה היא שבוגרי הישיבות הגבוהות וההסדר פונים לכיוונים שונים ומגוונים. ישנם כאלו שיישארו שנה או שנתיים בלבד בישיבה, וישנם שיישארו שנים רבות במסלול של "הסדר מרכז". יש כאלו שיסיימו את מסלול ההסדר במלואו, ויש שימשיכו בקודש בכוללים שונים. ישנם כאלו שימשיכו ארוכות במסלול פיקודי בצבא, וישנם כאלו שיתחילו שירות צבאי עם חבריהם מישיבת ההסדר אך יישארו לשנה נוספת בשירות בהתאם לתפקידם, כשהמטרייה הישיבתית אינה חופפת עליהם בינתיים. ישנם כאלו שיפנו ללימודים אקדמאים. חלקם ייכנסו בשערי האקדמיה כשהם נשואים וחלקם יגיעו בגפם.

למרות שלגלריה הרחבה הזו מכנה משותף רחב בחינוך הישיבתי, איננו יכולים להתעלם מההתמודדויות השונות המלוות כל אחד לפי הפרופיל שבחר לעצמו. לא הרי ההתמודדויות בכולל רבנות כהרי ההתמודדות עם מסלול פיקודי ארוך כשפקודים ופקודות לצידך. לא הרי ההתמודדות בקפיטריה בקמפוס כשפת בסלך כהרי ההתמודדות הזו כשאתה עדיין בחיפושים. שאלתי הייתה, האם יש להתאים את החינוך וההכוונה לפלחי האוכלוסיה השונים בישיבה. לפי זה, ייכנסו כלל התלמידים לשנה או שנתיים השוות לכל נפש, ומכאן ואילך החינוך יהיה דיפרנציאלי ותיבנה הסללה בישיבות בהתאם לחזון האישי של כל תלמיד בישיבה.

הרב ענה לי ששמע מרבו המנוח התייחסות לשאלה זו במילים אלו: "ישיבה צריכה לשאוף שיצא ממנה ר' אהרן קוטלר" (= מקים וראש ישיבת ליקווד ומגדולי רבני ארה"ב נפטר ב1962). אם הבנתי נכון, כוונתו הייתה לומר, שהישיבה צריכה לכוון כמה שיותר גבוה אפילו אם יצא ממנה רק גדול אמיתי אחד. כביכול, בשבילו נבראה הישיבה. הישיבה תכוון לשיא הגובה למרות שבוודאי באים אליה טיפוסים שונים שאינם שואפים גבוה, ודווקא כשינשמו את אוויר הפסגות של הישיבה יתברכו גם הם מברכתה. אך אם הישיבה "תתחשב" בחסרי השאיפות, ותרד למכנה משותף נמוך יותר, לא רק שלא תצליח לייצר תלמידי חכמים, אלא גם חסרי השאיפות יאבדו את שארית שאיפתם הקטנה.

יש משהו טהור ואמיתי בעולמה של הישיבה. אנשים יוצרים מציאות והמציאות יוצרת את אנשיה, אך בישיבה, איננו יוצרים אותה גם אם אנחנו 300 או 1000. יש לה את המציאות שלה מכוח אלפי השנים שמאחוריה. אינך מתבקש לתת לה דבר. רק תשב ותלמד ותספוג ממנה כמה שיותר. אחרי עשר שנים של התמדה אולי יהיה לך מה לומר, אולי תוכל להביע דעה. אם נכנסת לישיבה, נכנסת לארץ הענווה ועליך לשכוח את הישראלי שבך שאחרי עשרים דקות מרגיש בבית גם אם הוא בבית הנשיא.

בעניין זה הישיבה היא כמו יחידת עילית בצבא. הטירון שנכנס בשעריה יודע שאינו בונה אותה והיא לא תתחשב בו. היא קיימת מצד עצמה מכוח דורות של לוחמים עטורי קרבות וגבורה. היא תסתדר מצוין בלעדיו. היא הספיקה לשכוח את מה שלא ילמד לעולם. היא תקבע את הקצב ואם זה לא מתאים למישהו אז שילך ועכשיו. עדיף שילך כי אצלה יהיו רק הטובים ביותר.

זהו ההבדל התהומי בין ישיבה לישיבה תיכונית. הישיבה צועקת "אחרי" ומסתערת ומי שבא ברוך הבא. אם צריך היא תסתער לבדה. היא תתקיים לעולם מכוח הבטחת ה' שלא תמוש מאתנו התורה לעולם ועד. למרות השינוי שחל בעולם הישיבות לטובת הליווי האישי של התלמידים בידי הרמי"ם, הרף נשאר גבוה כשהיה וכולם נקראים לעלות אליו כבר בשלב השאיפה. לעומתה, הישיבה התיכונית יכולה לצעוק "אחרי" עד מחר. היא בנויה מראש לקבוע יעדים השווים לכל נפש פחות או יותר. היא בנויה לקחת את תלמידיה יד ביד בנפתולי הבניין הרוחני. היא מאד מתחשבת בחסרי השאיפות. היא ממש נולדה עבורם. בישיבה אין "אבל", אך בישיבה התיכונית ה"אבל" לגיטימי לחלוטין. אין ישיבה תיכונית בלי "אבל". היא מבינה את השפה הזו. היא מתחשבת בחולשותיהם של תלמידיה ושוכנת איתם בתוך טומאותם.

דוגמאות? – בבקשה, הנה כמה נפוצות!

בישיבה התיכונית יקיימו יום ספורט עם הרמי"ם בשעות הבוקר – שעות המוקדשות כרגיל ללימודי הקודש. בכמה מקומות הזיזו בקרים כאלו לאחר הצהריים, אך לפעילות הבוקר המסורתית הזו יש מנדט בישיבות תיכוניות רבות. הרמי"ם עובדים בוקר, והחיבור בין איש לרעהו דרך פעילות חברתית הוא חלק מתפקיד הר"מ בישיבה התיכונית. זה כמעט לא לגיטימי לראות בזה ביטול תורה.

בחנוכה ישנה פגרה בישיבות התיכוניות, בהיותן כרוכות לחינוך הממלכתי והממ"ד, בבחינת "להשכיחם תורתך", וזה עובר מסך.

פורים בישיבה התיכונית הוא לא בי"ד או בט"ו אלא מט"ו בשבט, בבחינת "שלושים יום קודם החג" ועד פורים דמוקפין וגם זה בסדר גמור ואפילו לכתחילה.

בישיבה התיכונית עשויים להקרין משחק כדורסל מרכזי ו"חשוב" ולפעמים גם על חשבון סדר ערב כדי למנוע היעדרות המונית. נותנים תשומת לב למה שחשוב כעת לתלמידים גם אם הדבר לא חשוב באמת מצד עצמו. התלמידים יצפו במשחק כי שם הם מונחים הערב. במקומות מתוקנים יותר יקדימו את סדר הלימוד ויקיימוהו לפני המשחק (ולהצלחתו...).

לסיכום, הישיבה התיכונית היא "קדם טירונות" לקראת הטירונות האמתית. היא עוסקת (ולפעמים שלא בטובתה) בצדדי החיים הבסיסיים של תלמידיה ובזה מכינה אותם לישיבות שמופקדות על השלב הבא. היא נותנת כבוד ותשומת לב לתלמידיה "באשר הם שם" ובזה גדלותה ויקרתה.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות