'ישיבה תיכונית', מונח שהתקבע בתודעתנו הסרוגה, צריך עיון מחודש - האם זו אכן ישיבה? ובכלל מהי ישיבה במובנה המסורתי? מחשבה מחודשת."/> מהי ישיבה? - חלק א

יש דברים בחיים שלא משחקים איתם וכשמשחקים זה עלול להיגמר רע מאד. למשל, צו 8. הצמד הזה כבר מזמן נחשב אצלנו לאחד משמות הקודש. מילואימניק ששומע את הצירוף הזה עובר לדום, רץ לימ"ח שלו ומשאיר מאחור את העבודה, המשפחה, העיסוק העכשווי ודעותיו הפוליטיות על המזרח התיכון והולך לעשות ציונות היכן שהדגל קורא לו כי עכשיו מלחמה. כשלא השתמשו בו נכון למשל, בלבנון השניה, הוא איבד את יקרתו. הלוחמים שנקראו אל הדגל שלא הורם למלוא התורן והוחזרו לבתיהם או שנשארו אך פעילותם הושהתה, התקשו לתת אמון בצו 8 הבא.

גם אורה של המילה "שלום" שקיבלה ברכה שלמה בתפילה שלנו, הועם ביותר מאז ההסכם עם מצרים, בו נוסחה לראשונה הנוסחה כחולבן של "שטחים תמורת שלום". רק מוח יהודי היה יכול לחשוב על המשוואה הלא הגיונית הזו ולהשכיח לעשרות השנים הבאות את המוסכמה הטבעית והפשוטה של שלום תמורת שלום, שפינתה את מקומה למשוואה  החדשה והשקרית של שלום שווה שקט.

השפה שלנו משופעת במילים ומושגים המבטאים עבורנו ערכי נצח קדושים מצד עצמם וגם כאלו שקידשנו בעצמנו בחיינו הלאומיים והתרבותיים. החשיבות והשגב של המילים הללו מתבטאים בין השאר במה שאיננו נושאים אותן לשווא. אנו בוחרים בקפידה מתי ואיך להשתמש בהן כדי שהערך המקודש שהן נושאות יישאר בטהרתו.

את המילה "ישיבה" לא הגו באקדמיה ללשון או ב"רגע של עברית". זו מילה שמלווה אותנו כבר אלפי שנים. הגמרא ביומא מוסרת לנו על בית המדרש של שם ועבר ועל אברהם אבינו שהוא "זקן ויושב בישיבה היה" וכן יצחק ויעקב אבותינו תוך שהיא מסתמכת על פסוקים. למרות שהדברים אינם מפורשים בתורה, חז"ל חושפים בפנינו את מה שהתורה מסתירה ומביאים לנו את הנעשה מאחורי הקלעים, את מקום בניין המחשבה והרצון של אבות האומה.

ומאז במשך אלפי שנים, הייתה הישיבה לבית החינוך הרשמי של היהודים בכל מקום שהם. הישיבה וה"חדר" כמובן, שהוא בית הספר היסודי של הישיבה והמכין אליה. למרות שבזמנים מסוימים תפקידו של ראש הישיבה לא הצטמצם רק להוראה בישיבה ונוספו לו תפקידים כראש הקהילה, הרי שעניינה של הישיבה היה מקום ללימוד תורה, התוועדות גדולי תורה ומורי ההוראה ומקום למינוי דיינים על הציבור. הווי אומר, הישיבה היא מקום של תורה בלבד. מכוח זה שהישיבה "צמצמה" את עצמה ללימוד תורה בלבד, צמחו לעם ישראל תלמידי חכמים וגדולי תורה לרוב לקיים את ההבטחה שלא תמוש התורה מאתנו עד עולם. גם אם היו אי אילו ישיבות שבהן אולי הכניסו קצת לימודיים כלליים, הרי שהישיבה הקלאסית שליוותה אותנו באלפי השנים האחרונות היא ישיבה של קודש בלבד.

ידוע שהנצי"ב זצ"ל סגר את ישיבת וולוז'ין בגלל שכפו אותו להכניס לישיבה לימודי חול. מסקירת כתביו של הנצי"ב עולה כי איננו מתנגד עקרונית ללימודי חול ואף רואה בהם ברכה ללימוד התורה, לפי זה, צריך לומר שסגר את הישיבה כדי לא לפגוע במהותה שהיא טהרת הקודש. כלומר, יש מקום ללימודי חול אך במקום אחר כי הישיבה צריכה להישאר ישיבה.

כשאנו מדברים על "ישיבה תיכונית" ההתנגשות מצויה כבר בשם עצמו. זו ישיבה או שזה תיכון? האם ישיבה יכולה להיות ישיבה של קודש כשמחצית מהזמן הוא קודש לתיכון? אין לנו בעיה עם בית המדרש של הישיבה התיכונית שהוא בוודאי יכול להיכלל בישיבה המסורתית, אך מה לעשות שבית המדרש הוא רק חלק מהקמפוס של הישיבה התיכונית שבצדו האחר מצויות מעבדות פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, חדר מוסיקה, חדרי מחשבים ואולם הספורט? ובמחשבה שניה, ייתכן שיש לנו בעיה גם עם בית המדרש משום שהתלמידים באים אליו כשתלמודם בידם תרתי משמע, במתמטיקה, פיזיקה ואנגלית.

"לא חרבה ירושלים אלא שהשוו בה גדול וקטן" (איכה רבה). ההתפתחות של החיים החומריים ובמיוחד הרוחניים אפשרית כשיש היררכיה ברורה בין המדרגות והמצבים השונים. אך אם הקטן והגדול הם היינו הך אז אין לאן לשאוף. אין דבר גדול ודבר קטן ממנו. כשמשווים את הקטן לגדול, זה לא שהקטן נהיה פתאום גדול אלא הגדול נהיה קטן. הגדלות נעדרת מהחיים ונשארים רק עם הקטנות.

גם כשאנו מדברים על מטרותיה של הישיבה התיכונית, הפער בין הישיבה המסורתית לישיבה התיכונית גדול מאד. תלמיד שמגיע לישיבה תיכונית בכיתה ט' אינו מכוון את עצמו בדרך כלל לגדול בתורה ובטח שלא להיות תלמיד חכם. המושגים הללו זרים לו ולפעמים הוא גם בז להם. החולצות שלהם עם הצווארון והכפתורים מפחידות אותו. הוא נבעת מלחשוב על עצמו ככזה. לעומתה, המטרה המוצהרת של הישיבה החרדית הקלאסית היא תלמיד חכם גם כשמדובר בגילאי העשרה. תלמידיה לבושים מכף רגל ועד מעל לראש בלבוש של תלמיד חכם למרות שהדרך לשם עוד ארוכה. זה לא סוד שרבים מבני הישיבה התיכונית היו מוותרים על שעות הגמרא הרבות, לדבריהם, הקיימות בה. הם רוצים ומוכנים להיות יהודים טובים שומרי תורה אך בשביל זה יש להם, כפי שהם אומרים, קיצור שולחן ערוך או פניני הלכה ובמקרה הטוב משנה ברורה אבל בטח שלא גמרא. "ואם תהיה לנו שאלה הלכתית נשלח SMS לרב אבינר!"....

נוח לכולנו שהישיבה התיכונית תיקרא ישיבה. כהורים, עשינו את תפקידנו במרוץ הלפיד היהודי במה ששלחנו את הבנים לישיבה. כהורים וכבנים, אנו מרוויחים שתי ציפורים במכה אחת. לימוד תורה ותעודת בגרות לא רעה בכלל. כמחנכים אנו נקראים רמי"ם כמו בישיבה ואנו מלמדים תורה. כציבור תמיד נוכל לומר ש"גם הנוער שלנו לומד בישיבות" וננסה לבטל באמירה הזו את המונופול החרדי בעניין. אך האם אנו לא פוגעים בישיבה שאבותינו מסרו עליה את נפשם כדי שתישאר ישיבה על אמת? האם אנו לא מקטינים את ערכה של הישיבה במה שאנו משנים את אופייה ותכניה? האם זו באמת ישיבה?

 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות