כהורים בוודאי חשתם לפחות פעם אחת את שולחן השבת שלכם כזירת קרב. הבטחתם לעצמכם שזה לא יקרה יותר אבל זה לא קורה? איפה אנחנו טועים?"/> שולחן השבת שלכם

אם זכיתם להיות הורים, בוודאי חשתם לפחות פעם אחת את שולחן השבת שלכם כזירת קרב. ארשה לעצמי לנחש שזה קרה דווקא בליל שבת, כשאתם בבחינת "צדיקים גמורים" תרתי משמע, לאחר שבוע עבודה מפרך, ולאחר הכנות רבות שלא הסתיימו אפילו בכניסת השבת.

אז, ישובים לסעודת השבת, כששני שקים שחורים תחת עיניכם ועם גב ורגליים כואבות, לא הצלחתם לגייס את מלוא הסבלנות הנדרשת עבור ילדיכם, שבאופן לא מפתיע התנהגו כילדים. זה התחיל בהערות ובמבטים שאומרים הכל, המשיך בהרמת קול והסתיים בסילוק מהשולחן בגערה חריפה.

העייפות הכרונית של שישי בערב העבירה אתכם למצב הישרדותי. שכחתם את האידיאלים ואת שולחן השבת שחלמתם עליו בדייטים שלפני החתונה. מה שעניין אתכם באותו הרגע הוא מתי זה יסתיים ועוד כמה זמן הם ילכו כבר לישון. כך פספסתם את השליש הראשון והפותח של שולחן השבת שכה רציתם שיהיה שונה, מיוחד ורגוע. סביר להניח, שבמוצ"ש או אפילו כבר בבוקרו של השבת, הרגשתם חרטה גמורה על אתמול, וריחמתם על ילדיכם שפגשו הורים עצבניים בקבלת השבת והבטחתם לעצמכם שזה לא יקרה יותר...

אז איפה אנחנו טועים?

אנחנו טועים פעמיים בדרך כלל. פעם אחת בתכנון והתארגנות לקויים, ופעם שניה בהבנה לא נכונה של עולם הילדים.

אם אנחנו מגיעים מידי שבוע סחוטים לשבת, ועובדים עד הדקה האחרונה – סימן שאנחנו מתחילים את ההכנות מאוחר מידי, ואם משהו לא עובד לנו שוב ושוב, כדאי שנשנה את השיטה. כדי להתחיל את השינוי, עלינו לשאול את עצמנו כמה שאלות. למשל, מה יאפשר לנו להגיע לשבת בנחת ובשלווה ולהיות פנויים וסבלניים לילדים לאחר שביצענו את כל הדרוש? האם הכרחי לקפל את הכביסה בשעה שלפני הדלקת הנרות או שעדיף לנצל את הזמן הזה למנוחה על הספה? מהן המטלות שלא נשאיר אף פעם ליום שישי? מהן המטלות שהילדים יכולים לעשות במקומנו בצורה סבירה ולא ידרשו מאתנו תיקונים?

לפעמים זה אומר שמתחילים כבר מיום רביעי, לפחות את הקניות לשבת. לפעמים זה אומר שמפנים תקציב ושוכרים מנקה. לפעמים זה אומר שמשנים את התפריט למשהו עממי אך מכובד שלא דורש שעות רבות של מטבח. ויסלחו לי יוצאי עדות מסוימות, אך לפעמים כדאי להכין 3 ק"ג קציצות ולהקפיא ואז להוציא מידי שבת שקית קציצות ולחסוך עוד חצי שעה במטבח.

לפעמים זה לקבל החלטה שבשבת אחת מכינים ח"י סלטים ובשבת הבאה מסתפקים בסלט חי. ולפעמים זה אומר להתחיל מספיק מוקדם ולפנות זמן לשעה של מנוחה בשישי בצהריים, בוודאי בשבתות הקיץ. בשורה התחתונה, ישב לו כל זוג ויתכנן את ההכנות לשבת, קודם עם עצמו ואח"כ עם הילדים, החל מהקניות דרך הבישולים וכלה בניקיון ובגיהוץ, במטרה להגיע לרמת היומן ולחלוקת האחריות בין בני הבית. 

אם תכננתם את ההכנות היטב ואתם מגיעים לשבת עם כוחות רעננים, רק הכנתם את המצע לעניין העיקרי והוא התאמת שולחן השבת לעולמם של הילדים.

יש למבוגרים קטע כזה, שהם מצפים מילדים בני ארבע להתנהג בשולחן השבת כאילו היו בני עשרים וארבע. אז פעם אחת כדאי שנבין, שילד לא מסוגל לשבת בשולחן כי צריך, כי זה מנומס, כי זו האווירה של השבת או כי זה חלק מהלכידות המשפחתית. החשיבה של הילד היא חשיבה מאד תוצאתית כלומר, מה יוצא לי מזה. מהאוכל יוצא לו משהו ולכן ברוב המקרים הוא יושב ואוכל. חצי דקה לאחר שסיים הוא מחפש עניין ובדרך כלל מוצא אותו מחוץ לשולחן.

אבל אנחנו עדיין אוכלים, ויש לנו גם דבר תורה וזמירות שבת, ואז אנחנו מתחילים לשכנע אותו להישאר ואפילו עושים לו מצפון, אבל זה לא עוזר לנו. הילד צריך עניין והוא יחפש עד שימצא, גם אם זה אומר לקום מהשולחן או לשכנע אותנו במניפולציות שונות שלא כדאי שהוא יישאר לשבת בכיסאו.

אז בואו נבין אחת ולתמיד שלילד אין משהו נגדנו ולא ניקח את זה באופן אישי. הוא לא נגדנו. הוא פשוט בעד עצמו והוא זקוק לעניין. בשונה משולחן של מבוגרים שיוצרים לעצמם את העניין סביב השולחן ומסוגלים לדחות סיפוקים בדמות ספר או עיתון בספה, הילד מתקשה בזה. הוא זקוק לעניין ותנועה וזה בדיוק מה שעלינו לספק לו, או שהוא יתחיל להניע את הסלטים וצלחות המרק.

אם מספיק חשוב לכם שהילדים יהיו אתכם בשולחן השבת ואף ייהנו ממנו ויחכו לו, שבו ותכננו איך גורמים לזה לקרות. האבסורד הוא שאנחנו משקיעים כל כך הרבה בניקיונות ובמאכלים ולא בעיקר - התוכן של שולחן השבת. עצרו וחשבו לרגע, כיצד תוכלו להביא את הילדים לשותפות בשולחן השבת.

לפעמים זה אומר שמקצרים את השירים או שהופכים את השירים למשהו חווייתי. למשל, שירה בשני קולות כשמחלקים את המשפחה לבנים ובנות, ונותנים לכל אחד לבחור שיר שאוהב ואפילו יוצאים רגע מהשולחן לריקוד סלוני משובח. משתפים את הילדים בבחירת התפריט ובהכנת המאכלים. זה הופך את הסעודה למשהו שהם יצרו, משהו שלהם.

מקפידים להתמקד בנושאים שמעניינים את הילדים, גם אם אתכם הם ממש לא מעניינים. עושים סבב שאלות קבוע, שלא צריך להמציא מידי שבת. למשל, ספר על דבר טוב שקרה לך השבוע, פדיחה שעשית השבוע, על מה אתה מצטער השבוע, מה לא הספקת השבוע, פרגון לזה שיושב לימינך בשולחן על משהו שעשה למענך השבוע וכו'.

כמובן שחידונים על פרשת השבוע עם פרסים קטנים שנמצאים כמעט בכל בית כמו סוכריות קטנות או קוביות שוקולד. ניתן לבקש מהילדים להכין חידון בתורנות.

שאלו את עצמכם: איך אתם רוצים שהילדים שלכם יזכרו את שולחן השבת המשפחתי, וצאו לעבודה.

שבת שלום!


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות