פעם בשנה גם אנחנו, ההורים, נתכנס ל"ספירת מלאי" משלנו ונתוודה על מה שזלזלנו בהורות שלנו במשך השנה האחרונה..."/> על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים

מכירים את המודעות במכולת השכונתית אי שם בחודש טבת שעושות לכם לא נעים בבטן?

כן כן, אלו המודעות שמזכירות לכולנו את סיומה של שנת המס ושעלינו לסגור חובות עם בעל המכולת שלנו. ובטח אתם מכירים גם את המראה של החנות בקניון או בכל מקום אחר, שממש באמצע היום, כשאתם כל כך זקוקים לקנות בה משהו, עומדים במפתנה ולא מבינים מדוע היא מוארת ובתוכה מתרוצצים העובדים אנה ואנה ובכל זאת דלתותיה נעולות. כמו ישראלים מצויים גם אתם מנסים לעמוד על שלכם ולשכנע אותם שיום העבודה לא הסתיים עדיין.

אתם דופקים, מנענעים ולפעמים, לא עלינו, בועטים בדלתות הזכוכית, עד שאחד העובדים - שלא מספיק טרוד בעבודתו - מסמן לכם עם תנועות ידיים "לא" ו"סגור". אבל אתם ישראלים, וככאלה אתם אוהבים משא ומתן. אתם מסמנים לו "בוא רגע" וצועקים את משנתכם ועוד כמה משפטים שקראתם באתר של "המועצה לצרכנות" ואז העובד מוציא את נשק יום הדין והוגה באותיותיו את צמד המילים "ספירת מלאי". או אז אתם מרפים, כי הבנתם שבאמת לא תוכלו לקנות בה את מה שרציתם.

אז פעם בשנה גם אנחנו, ההורים, נתכנס ל"ספירת מלאי" משלנו ונתוודה על מה שזלזלנו בהורות שלנו במשך השנה האחרונה, ומתוך ש"חטאינו לנגדנו תמיד" נוכל לשוב באמת ובתמים להורות שתמיד רצינו בה. בשורות הבאות תובאנה דוגמאות רבות לזלזול במוסד ההורות שלנו, שוויתרנו עליו במו ידינו, ביודעים ובלא יודעים. נבחר לנו אפילו עניין אחד להתחזק בו ויהי ה' עמנו.

על חטא שחטאנו לפניך בזוגיות שלנו. שכחנו שאנחנו קודם כל זוג. עובדה, היינו ביחד לפני שבאו הילדים. שכחנו שהמעגל שלנו צריך להיות מספיק חזק בשביל שהמעגלים הנוספים והמבורכים יישענו עליו. לא נלחמנו על זמן איכות זוגי. חשבנו שהבית ייפול אם נצא לסיבוב זוגי של שעה בחוץ. אפשרנו לערמות הכביסה, הכלים בכיור והרצפה הדביקה – שילוו אותנו תמיד כהורים לילדים – לתפוס תמיד את השעה שכל כך יכלה לבנות אותנו. למרות שהיינו בכנסי הקיץ בפעם המי-יודע-כמה לא יישמנו את הדברים בבית. לא שאלנו את עצמנו מה הולך להשתנות אצלנו מכאן ואילך, וממילא הכל נשאר אותו דבר: לא אמרנו מילה טובה. לא החמאנו. קיבלנו הכל כמובן מאיליו. לא היינו "המבוגר האחראי" על הזוגיות שלנו. חיכינו תמיד שבן הזוג ייזום, יכין את הקפה, יפרגן, יזמין צימר לקיץ ויציע שנשב לדבר.

על חטא שחטאנו לפניך כהורים. בנוסף לזוגיות הנ"ל, לא הראנו לילדנו מספיק דוגמאות חיות של אהבה אמתית וטהורה בינינו, המתבטאת בדאגה ואכפתיות אין קץ. לא בנינו מדיניות בבית בהקשרים שונים. למשל, מה נכנס הביתה ומה לא. נהגנו ב"כיבוי שרפות" ובלבלנו את ילדינו. המשכנו לקרוא עלוני שבת בתפילת שבת, למרות שהרגיש לנו שזה לא הכי בסדר. לא הצבענו בעד ההגיוני והנכון, בדיון בבית הכנסת אם לחלק אותם לפני או לאחר התפילה. לא הראנו להם דוגמא אישית בתפילה בבית הכנסת ובבית. ה"תהילים" שלנו נשאר אי שם מאובק וגלמוד. עשינו את שולחן השבת שלנו לארוחת ערב סתמית וריקה מתוכן. לא בירכנו ברכות הנהנין בקול כדוגמא לילדינו. זלזלנו בדוסים שכן מברכים בקול. ויתרנו על לימוד תורה עם ילדינו למרות שוודאי היו רוצים בזה. לא הסברנו וחיבבנו עליהם את התורה והמצוות. השארנו אותן בצד הטכני שלהן. התעסקנו יותר מידי עם הסלולארי שלנו כשסוף סוף חזרנו הביתה והם כה חיכו לנו. גם כשדיברו אלינו ענינו להם ב"פנים מוארות" מאורו הבוהק. התעצלנו להיות מעורבים בחייהם. לא דאגנו להכיר את חבריהם, דאגותיהם, עולמם, תחביביהם וקשייהם. לא לימדנו את ילדינו כללים בצרכנות נבונה וחסכונית. קנינו את הקטשופ הכי יקר "כדי שלא יחסר להם" למרות שזה לא בתקציב שלנו. נכנענו לקשיי היום ויום ולא היינו אנשי חסד. לא נתנו מעצמנו לאחרים למרות שבוודאי יכולנו. לא הכנסנו אורחים כפי שיכולנו. לא הכנסנו עוגה לשבת חתן של השכנים, סתם מתוך עצלנות ו"הם יסתדרו".  התעקשנו על החינוך ההונגרי שלנו ולא שיתפנו את ילדינו הטירונים בשטיפת הבית "כי הבית צריך להיות נקי". לא חינכנו אותם שבבית לא "עוזרים" לאבא ואימא אלא "עושים". לשכן ממול אפשר ומצוה לעזור. בבית כולם עושים ועובדים כי כולם גרים. איבדנו את הקשר עם המתבגר/ת שלנו "בעבור נעליים" שהשאיר/ה דרך קבע בסלון. לא הפרדנו בין עיקר לטפל. לא שאלנו את עצמנו כל הזמן "מה הכי חשוב עכשיו?".

על חטא שחטאנו לפניך בבית הספר. הלכנו אחרי העדר ולא בדקנו מה באמת מתאים לילדים שלנו. לא בחנו חלופות. לא דאגנו להכיר את צוות המורים של ילדינו, וממילא לא הכרנו להם תודה כראוי. לא שמרנו על קשר רציף עם המחנכים. אפשרנו לילדינו להיות מחוץ לבית רוב שעות הערות שלהם בלי שידענו מה באמת קורה איתם בכיתה, במסדרון, בחצר, בפנימיה ובהסעה לבית הספר וממנו הביתה. לא דאגנו לקבל לוח מבחנים ולהתאים עצמנו אליו כדי שנוכל לסייע לילדינו. היינו מנותקים מהמערכת וקבענו  לילד אורתודנט על חשבון המקצועות הכי תובעניים. לא ניחמנו אותו כשירד מ4 ל3 יחידות לימוד בגלל האורתודנט. לא ליווינו ולו טיול אחד בכל שש שנותיהם בבית הספר למרות שיכולנו בקלות, וידענו כמה הדבר ישמח אותם ויתרום לביטחונם העצמי ולחיזוק הקשר בינינו. לא באנו לאספת ההורים ולא התקשרנו לתאם מועד חלופי. וכשהגענו, סימנו וי על אספת ההורים ולא הכנו תוכנית עבודה לשיפור מצבו של ילדנו בבית הספר. הדפנו את התרעות הצוות החינוכי ודאגנו להדחיק אותן לתהום הנשייה כי הילד שלנו הכי טוב. דחינו טיפול נצרך לילד. אמרנו "אחרי החגים". אמרנו "יהיה בסדר" ולמרבה הפלא שום דבר לא נהיה בסדר.

על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים. לא דאגנו שילדינו ידעו היטב מי הם או מי היו הסבים והסבתות שלהם.  לא הזמנו אותם אלינו ולא ביקרנו אותם מספיק. לא הנהגנו בביתנו שיחת טלפון דו שבועית לסבא וסבתא להגיד "שבת שלום" ולשאול מה שלומם. לא דיברנו אליהם תמיד בכבוד בשיחות הטלפון וכשהתארחו אצלנו. לא הנהגנו שהגדולים ייסעו מידי פעם לסבא וסבתא לעזור ביום יום ובמיוחד לפני חגים ומעבר דירה. השתמשנו בהם כשמרטפים כשהיה לנו נוח אך לא שיתפנו אותם באמת במה שקורה עם הילדים למרות שידענו שרק טוב יכול לצאת מזה. כשהשגיחו על ילדינו מידי יום, בעודנו עסוקים בשלנו, והפכו לחלק מהצוות החינוכי של הבית, לא ישבנו איתם על כללי החינוך של הבית, וכך יצרנו פרצות וכפילויות שהעמידו אותם במצב מזולזל ולא נעים ובלבלו את ילדינו. כמורים, לא טרחנו ליידע את ההורים בפרטים חשובים על ילדם, לא שימחנו אותם בטלפון קצר המשבח את ילדם שהצטיין היום, לא דיברנו אליהם בכבוד ולא ראינו בהם שותפים לדרך.

"ועל כולם אלו-ה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".

 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות