האינטרנט ושאר המדיות משנות לנו באופן פיזי את המוח. את פירות הביאושים אנחנו אוכלים יחד עם ילדינו בתיאבון ומשלמים את המחיר."/> דורו של מסיח

בדורו של מסיח כולם מדברים עם כולם כל הזמן אך לא מוצאים חמש דקות לקפוץ להגיד שלום לשכנים החדשים מהבית ממול.

בדורו של מסיח כבר אי אפשר לקפוץ ככה סתם לחבר, לשאול מה נשמע או לבקש כוס סוכר מבלי שהתקשרת קודם "רק לבדוק אם אפשר לבוא". מאותה סיבה בדיוק אי אפשר לקפוץ לשכנים החדשים ממול כי עדיין אין את הנייד שלהם.

בדורו של מסיח כולם מדברים גם באוטובוס אך לא זה עם זה. היו ימים שיכולת לישון באוטובוס בדרך חזרה מהמילואים כשאף אחד לא ענה לשיחה באמצע תרגיל "רטוב". אתה בדרך לאילת ובשיחה עם מישהו מקרית טבעון אבל בשום אופן לא תדבר עם זה שיושב ממש לידך. בדורו של מסיח זה נהיה פדיחה לפתוח כך סתם בשיחה.

האמת היא שהמסיח לא חייב באמת להיות מסיח, וכדי שהוא לא יהיה כזה צריך להכיר את הצד הרע שבו ולקבוע כללי ברזל שישימו אותנו על כיסא המנהל במקומו. את פירותיו הבאושים של המסיח העולמי אנו אוכלים כבר עכשיו ולא ממש בתיאבון. הרשו נא לי להתמקד הפעם בפן אחד של המסיח והוא ההשפעה על המוח שלנו.

אז ככה, ההתפתחות והתפוצה של מכשירי ההדמיה MRI הביאו לגל של מחקרים נוירולוגיים בעשור האחרון שהולידו ספרות ענפה, שעל חלק ממנה אחראי הסופר ניקולאס קאר המסקר בשנים האחרונות את עידן המידע והשפעותיו. בספרו "רדודים: מה האינטרנט עושה למוחנו", מוצגים מחקרים רבים בנושא זה. למשל, במחקר שנעשה באנגליה, נסרקו מאות מוחות של נהגי מוניות מלונדון והודגמה דיספרופורציה אצל כלל הנהגים בין ההיפוקמפוס האחורי לקדמי. כבמשחק סכום אפס, ההיפוקמפוס האחורי שאחראי על הזיכרון המרחבי היה מפותח ביותר ביחס לכלל האוכלוסייה על חשבון ההיפוקמפוס הקדמי שאחראי על משימות זיכרון אחרות. נניח לרגע לנהגים הבריטים שימשיכו להסיע את לקוחותיהם בלי להשתמש בwaze, ונדבר עלינו.

מתברר שאותן שעות יומיות שאנו וילדינו עוסקים במדיה בצורותיה השונות אינן מסתיימות רק בבטלה וחוסר יצירתיות. מסתבר שקורה שינוי ממשי למוח שלנו בהתאם למינון והעוצמה של השימוש במדיה. המחקר מלמד בין השאר שהמוח שלנו אינו סטטי כלל וכלל. הוא מגיב היטב לסוג הפעילות שלנו ויוצר מעגלים חשמליים בהתאמה.

המכנה המשותף של כלל פעילויות המדיה הוא בין השאר הצורך להגיב במהירות לגירויים מהירים. למשל, להבין במהירות את התמונה בסרט, לקרוא במהירות את הכיתובית ולקשר אותה לתמונה, לקפוץ לרגע ממעבד התמלילים אל הודעה שנחתה זה עתה בתיבת הדואר האלקטרוני, לסגור אותה ולעבור מיד לציוץ של הדודה בטוויטר ושוב לחזור למעבד התמלילים. הריצות והקפיצות המטריפות הללו הופכות אותנו ל"כוח רב משימתי בין יבשתי". אנו לומדים לעשות הרבה דברים יחד ומהר, אך משלמים על כך מחיר כבד. המהירות הזו נוגסת לנו בהדרגה מהיכולת להתעמק, לקרוא בין השורות ולהשוות לידע מוקדם. המוחות שלנו הופכים לרדודים ובינוניים ולא מבחינה מטאפורית אלא מבחינה פיזית.

אולי לנהגי המוניות הבריטים זה כבר לא מפריע. להיפך, לתפקוד שלהם כנהגים זה רק הועיל, כמו גם לקריאת עיתון הבוקר הרווי בתמונות ודל במילים. אך מה קורה לילד בבית ספר פרימיטיבי ולא מתוקשב, שלומד בעיקר מספרי לימוד לאחר אלפי שעות צפייה ומשחקי וידאו? – ניחשתם נכון! הוא מתקשה בקריאה מעמיקה. המוח שלו לא נותן לו לעשות את זה או לפחות מקשה עליו את התהליך. גם ההוראה לא דורכת במקום בעידן המדיה. המורה צריך להיות "מרכז קהילתי" כדי לשמור על הקשב של תלמידיו. מאז ומעולם "הכריח" הספר את קוראיו לחשיבה ודמיון, לקריאה בין השורות ולניבוי. התרגול הרב של קריאה ממושכת לאורך שנים בנתה יכולת גבוהה של קשב שאפשרה עיבוד וניתוח (אסטרטגיות מטה-קוגניטיביות). כל אלה נפגשו קשות בדורו של מסיח וימשיכו להתפוגג אם לא ננקוט כהורים ומחנכים בצעדים דרסטיים.

בגלל עיסוקו של הכותב, הפינה שלנו עוסקת הרבה בישיבות התיכוניות ובאתגרים המיוחדים להן. אולי יש לנו כאן הסבר נוסף לקושי של נערינו בלימוד הגמרא. לימוד הגמרא, אפילו בבקיאות, דורש מיומנויות רבות ובראשן החזקת קשב. הגמרא דורשת להחזיק בראש כל הזמן את הכיוון הכללי של הסוגיה בו בעת שעוסקים בפרטים הרבים המובאים בשטף המהלך. כל זה כמעט  ולא יכול לקרות כשהמוח מכוון לעבוד בדרך כלל רק בפולסים קצרים.

הבשורה הטובה היא שהנגע הוא בר תיקון. ניתן בהחלט להרגיל את המוח לעבוד אחרת. ישנן כמה חברות המתמחות בטיפולים נוירו-קוגניטיביים בהפרעות קשב וריכוז העוסקות בדיוק בנקודה זו. הן די חדשות בשוק הטיפולי בהשוואה לטיפול התרופתי, ואולי עוד מוקדם מידי בכדי לרשום להן תיקוף חד משמעי, אך מוחם של מיודעינו הנהגים מלמד שההיגיון מאחורי הטיפולים הללו ברור לחלוטין.

ובינתיים, נוכל להציל את הדור הצעיר בכל פעילות בינאישית ומשפחתית טובה ואיכותית שתחזק את הקשרים בינינו ותרפה את הקשר שלהם למדיה. פשוט נהיה איתם בלי תירוצים וסיפורים. נעודד אותם לקריאה. נרגיל אותם לשיחה ושיתוף. נצא איתם לבריכה ולמשחק כדורסל. בעידן המידע, המדיה יכולה לתת את הכל חוץ מאפליקציית "חום ואהבה". את האפליקציה הזו השאיר ריבונו של עולם לנו ההורים והמחנכים אז בואו נשתמש בה והרבה.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות