כשמישהו מוציא מפיו את המילים הקדושות "יש לי הפרעת קשב", הסביבה צריכה לעבור לדום? ומה איתו? הוא ממשיך כרגיל?"/> פתאום יש לכולם הפרעת קשב?

עשרה אנשים נכנסים לישיבה של 4 שעות בחדר די קטן כשהפסקת חשמל ברקע ושמש על החלון שהופכת את החדר לחממה חמימה. לא עוברות להן עשר דקות והיושבים מתחילים לזוז בכיסאות. לזה צפוף, לשני אין כבר אוויר ולשלישית חם מידי. "בואו נשב בחוץ" – נשמע לפתע קול אמיץ. "כן כן, נוציא כיסאות החוצה. העיקר שנוכל לנשום קצת" – מצטרף אליו חבר וכך נוצרת קואליציה מקיר לקיר לצאת מארבעת הקירות. "מצטערת" – אומרת אחת הנוכחות. "יש לי הפרעת קשב ואין לי סיכוי להיות אתכם בחוץ". הנוכחים מביטים זה בזה ונכנעים לטרור.

הייתי חלק מהסיפור הזה שקרה לפני כשבועיים. עזבו את העניין שתשעה אנשים יסבלו עכשיו בגלל אחת שטוענת שיש לה הפרעת קשב. העניין הוא שנהיינו חברה עם הפרעת קשב או ליתר דיוק, זה נהיה באופנה להגיד "יש לי הפרעת קשב" גם אם היא לא אובחנה מעולם. אם קשה לכם בעבודה, עם הילדים או עם האישה פשוט תגידו שיש לכם הפרעת קשב ואז אתם פטורים ממאמץ וזכאים לכל התחשבות. המבוגרים גילו את הפרעת הקשב. נהדר.

כשמישהו מוציא מפיו את המילים הקדושות "יש לי הפרעת קשב", הסביבה צריכה לעבור לדום. והוא? – הוא לא. הוא צריך לחייך בביישנות ולעשות פרצוף מסכן. הוא לא צריך להתאמץ, למצוא דרך להתרכז, למצוא עניין בנעשה. אנחנו צריכים לסבול כדי שיהיה לו קצת יותר נוח. שחלילה לא יזיע.

כך בחברת מבוגרים. אבל כשמדובר בילדים ובתלמידים, איננו מקבלים את הקושי (בדרך כלל) ודורשים מהם להתאמץ: לשבת בשורה הראשונה כדי לצמצם מסיחים, להשתתף בשיעור ולהגביר את המעורבות בו ולזכות בערנות, לסכם במהלך השיעור כדרך נוספת ליצירת עניין וערנות, לעשות ספורט קצר לפני השיעור כדי להמריץ את מחזור הדם ועוד ועוד עצות מועילות ומוכחות.

אז בואו נעשה סדר בדברים:

1. קשיי קשב אינם הפרעת קשב. כולנו, כבני אדם, משוטטים על מנעד הקשב במשך היום והחיים. לכולנו רגעי קשב טובים יותר או פחות. לעומת זאת, הפרעת קשב היא מצב ביולוגי-נוירולוגי-אורגני, בעל אבחנה קלינית תקפה ומוכחת, וכשמה כן היא – הפרעה. לא רגעים של חוסר ריכוז אלא הפרעה רוחבית המלווה את הסובל ממנה כל הזמן או לפחות מרבית מהזמן ופוגעת בתפקודים הבסיסיים של היום יום. הפרעה זו מצויה בקרב 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה, ולא ייתכן שכל אדם שלישי בארצנו הקדושה סובל מהפרעת קשב.

2. לאחר האבחנה הברורה בין הפרעת קשב לקשיים בקשב, ננסה להבין מה קרה פתאום, שבחמש השנים האחרונות לכולם יש כביכול הפרעת קשב. ובכן, מה היה קורה אם לפני מאה וחמישים שנה, בלי חשמל, בלי סלולארי ועולם איטי יותר, הייתם יושבים עם חבר לשיחה בתחנת רכבת פעילה במיוחד? יש להניח שהייתם מתקשים מאד לנהל שיחה כשמסביב הכל כל כך סואן. הייתם מבינים במהירות שכדאי לכם לבחור מקום בו תוכלו להתרכז זה בזה ולא לכלות אנרגיות בסילוק מסיחי הדעת. גם היום זו בחירה שלכם אם להיות קשובים או מוסחים בקלות, כל זמן שיש לכם קשיי קשב ולא הפרעת קשב. לא תאמינו אך אתם יכולים לכבות את הסלולרי או להשתיקו ולהכניסו לתיק. במקרים דחופים, ביכולתכם לכבות את ההתראות של הרשתות החברתיות והחדשות ולהישאר רק עם הודעות. נסו ותהנו. אם בכל זאת בחרתם להשאיר ברקע את הפעילות הסלולרית בשיאה, זה המתכון המדויק לחוסר קשב וריכוז.

3. אני מצטער מראש על ההשוואה הבאה שנועדה לחידוד הדברים בלבד. כשאינכם מאובחנים כבעלי הפרעת קשב ואתם משתמשים בכותרת הזו כדי לנצל את התחשבות הסביבה ואי הנעימות שלה להיכנס אתכם לוויכוח כי מדובר על עניין רפואי כביכול, זה כמו שתשחקו אותה נכים ובעלי מוגבלות בתור לבנק, בציפייה שהעומדים לפניכם יתחשבו ויתנו לכם לחתוך את התור. בעברית זה נקרא: שקר, הונאה וניצול.

4. כשאתם משתמשים בכותרת של הפרעת קשב ללא כיסוי, אתם עושים עוול נוראי לאנשים הסובלים באמת מהפרעה זו. כשהסביבה נפגשת אתכם שוב ושוב, היא לומדת עם הזמן שזה לא-מי-יודע-מה, כי כמה אתם יכולים כבר להעמיד פנים. הסביבה קולטת מכם שבעצם הכל תלוי באדם עצמו ובבחירותיו ואין כאן גורם אורגני מגביל. ואז כשהסביבה נפגשת עם אדם הסובל באמת מההפרעה – אדם שחייו מוגבלים באמת בתכנון ובארגון, ביחסי האנוש ובזוגיות – הסביבה באה אליו בטענות ושופטת אותו מוסרית על חוסר האכפתיות, חוסר ההתחשבות והילדותיות הרבה.

5. בעולמנו נהוג לייחס חשיבות ולהתאמץ רק עבור מה שמעניין באופן מיידי. כביכול, העולם צריך לעניין ולגרות אותנו כדי שניתן לו תשומת לב. לנו אין אג'נדה משלנו, אין לנו מטרות ואיננו בעלי חזון. ואז התפיסה הזו מגיעה גם לבתי הספר. השיעורים לא מעניינים אז צריך ספינר ביד כדי להחזיק מעמד. בודאי שעל המורה מוטל לעניין את התלמידים, אך האם התלמידים פטורים מהתעניינות? האם זו לא הלמידה שלהם? תעודת הבגרות שלהם? נסו להאשים את המורה בסעיף "שיעורים משעממים" ונראה איך ייראה הציון שלכם בבגרות. עלינו ללמוד כיצד לגלות עניין בעצמנו וללמד את תלמידינו כיצד לגלות עניין גם בשיעור משעמם.

הפרעת קשב, וכל שכן קשיי קשב, אינם יכולים להיות תירוץ לשום חוסר עשייה ומאמץ מצדנו. נהפוך הוא. כשקר לך עם המזגן בקיץ – תביא בגד נוסף ולא תבשל את כולם כי קר לך. כשאתה יוצא לסידורים בעיר ואתה צמא – תביא בקבוק מים מהבית במקום לבזבז עשרה שקלים על בקבוקון. כשאין לך שליטה על כרטיס האשראי – השאר אותו בקערת מים במקפיא והשתמש בו רק למקרה דחוף. ואם אתה יודע שאתה מאבד ריכוז – נקוט בפעולות שיעזרו לך להישאר מרוכז ואל תתחבא מאחורי תירוצים נבובים.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות