70% מהזמן שלכם הולך אליו, בגללו אתם ממעטים ללכת לסבא וסבתא ואפילו לשמחות משפחתיות. איך מתמודדים עם הילד ההיפראקטיבי.

 
"/> כיצד נסייע לילד ההיפראקטיבי בבית וב

כל התלמידים ואנשי הצוות מכירים אותו כבר מכיתה א', 70% מהזמן שלכם הולך אליו, בגללו אתם ממעטים ללכת לסבא וסבתא ואפילו לשמחות משפחתיות.

חשבתן שתוכלו לצאת איתו לגן השעשועים וליהנות משיחה עם החברות על הספסל, לאחים שלו כבר נמאס מהרעש והבלגן שהוא יוצר ואתם עסוקים כל הזמן בלחשוב איך לעזור למורה לא "להרים ידיים".

גבירותיי ורבותי קבלו את הילד ההיפראקטיבי!!

נשמע משעשע למדי, אך עבור הורים לילד כזה החיים יכולים להפוך מהר מאד למריטת עצבים אחת גדולה. זה יכול להתחיל כבר בהיריון עם תנועות עובר מוגברות, ולהמשיך בשנה הראשונה עם בכי חסר מעצורים, אי שקט כללי וקושי גדול להרגיע, לרחוץ, להלביש ולערסל. מתקבלת תחושה עמוקה שכאילו משהו לא בסדר עם ההורות שלנו. התחושה הזו עשויה ללוות בעיקר את האם הצעירה שכה חיכתה להיכנס לתפקיד הזה, והיא משקיעה את כל כולה ולא זוכה לפידבק חיובי מהרך הנולד.

אחר כך גם הגננת תתלונן על חוסר היכולת שלה לקיים מפגש לילדי הגן כשהוא בסביבה, ואפילו על גילויי אלימות כלפי ילדים אחרים. חלק גדול מההורים מעבירים איך שהוא את שעות אחר הצהריים בתקוה ובתפילה למזעור נזקים ובציפייה להשכבה מהירה וחרישית. וכשסוף סוף החליטו לפרגן לעצמם בערב בבית קפה לאינטימיות זוגית, השמרטפית לא מפסיקה להתקשר ולעדכן על הבלגן ומסיבת הפיג'מות בבית. בהנהגתו, כמובן.

ומה זה עושה לו?

רע מאד. התחושה הקבועה שמשהו לא בסדר איתי – תחושה שקיימת ומחכה תמיד בסיבוב, למרות המקום החברתי שמהווה בשבילו עוגן רציני למילוי הערך העצמי. הצורך הקיומי כמעט לפעילות, תנועה וריגושים עשוי לפגוע מאד באחרים. זה מתחיל במורים ובחברים שמנסים ללמד וללמוד ומופרעים על ידו, ממשיך ב"הפסקה פעילה" (מאד...) וכמובן האחים בבית שאין להם רגע דל.

ואז לטיול יצאנו, וחשבנו ששם מחוץ לכיתה, בטבע הפורח והפתוח יהיה לו פחות לוחץ ומחניק אך גם בטיול או ביום הספורט, המורים נכנסים לכוננות ומחתימים אותו ואת הוריו על חוזה אישי להתנהגות נאותה. תחושת החופש והמרחבים עשויות להוסיף שמן למדורה הפנימית שלו, ולהוציא ממנו אנרגיות חבויות בטיפוסים מסוכנים, זריקת אבנים וכמובן עקיפת המדריך בקילומטרים.

ההורים יגיעו לבית הספר אחת לשבועיים-שלוש, יגידו להם (בניגוד להוראות משרד החינוך) שכדאי לתת לו רטאלין כי ככה אי אפשר להמשיך. הרטאלין "יכבה" אותו בדרך כלל והוא ירגיש ממש נחס. פתאום לא יהיה לו חשק לצאת להפסקה והוא ישב בכיתה גם בהפסקה עם פרצוף תשעה באב לפני חצות היום. ואז הוא לא יסכים להמשיך לקחת כי זה עושה לו ממש רע ומוציא לו את שמחת החיים, ושוב נכנסים למערבולת בבית הספר וממנה למערבולות שבבית.

אז מה עושים?

1. הכלה – הבנה שהילד זקוק לפעילות מוגברת ולא בגלל שהוא ילד רע, אלא בעקבות סיבה נוירולוגית. לא הייתם באים בטענות לילד עיוור על כך שלא מגיע במהירות כשאתם קוראים לו. קבלו את הילד כמו שהוא ושאלו את עצמכם מידי יום "מה אנו יכולים לעשות היום כדי לעזור לו להצליח את היום?". הבינו היטב מה גורם להתנהגויות הללו והסבירו היטב לילד באופן המתאים לרמתו. ההבנה תביא את הסליחה, והידע ייתן את הכוח. הידע מרגיע ומשחרר את הילד ואתכם מתחושת האשמה הקשה שמציפה משפחות כשלכם. ניתן להשתמש בספר "האיידיאייצ'די שלי" של הפסיכולוגית הנפלאה לאורה וולמר. בכדי לעזור לילדכם ולעצמכם, עליכם להיות מומחים להפרעת קשב. היו מדוורים לאתרים מקצועיים, קראו כתבות ובקשו עצות וטיפים מהורים אחרים.

2. רוגע – אם הילד סופר פעיל עליכם לתת לו קונטרה בצורה של רוגע ונינוחות. לא להיכנס איתו למערבולות. כך גם ילמד שניתן לווסת התנהגות ולהתמודד עם מצבים לא רצויים. אם אתם מגיבים בעצבנות ופניקה – אתם רק מעמיקים את תחושת התסכול והאשמה שלו ושלכם, ונותנים לו שיעור גרוע בשליטה בכעסים.

3. דעה חיובית על הילד – בכדי שיהיו לכם הכוחות והמשאבים לעיסוק יומיומי מועיל עם הילד, עליכם לפתח  עליו דעה חיובית. אם הוא רק "עצלן", "מציק", "ילדותי", "לא מתחשב" ו"לא יצא ממנו כלום" – אז באמת למה להשקיע? מה כבר יש להציל? אך אם הוא מלא בחיוניות, שמח ומשמח את סביבתו, רגיש ובעל לב רחב ונפלא באותם העיסוקים המעניינים אותו – אז יש כבר עם מי לעבוד. הדעה החיובית שלכם תקרין עליו מאד ותבנה את הערך העצמי שלו.

4. שיתוף פעולה זוגי – בכדי להתמודד עם ילד רגיל הבריאות הטבעית דורשת שני הורים מתפקדים, אוהבים  ומשתפי פעולה. קל וחומר כשמדובר בילד שלוקח כל כך הרבה משאבים מהוריו. הקפידו על זמן איכות זוגי מעבר לשיחות המנהלתיות הקשורות בניהול הבית וגידול הילדים. עליכם לתמוך נפשית ופרקטית זה בזה בכדי שתוכלו לעבור יחד ובקלות את השנים הלא קלות שלפניכם. אל תסכימו לפגיעה של הפרעת הקשב וההיפר-אקטיביות בזוגיות שלכם. כחלק מהביחד, אפשרו לכל אחד מכם זמן חופשי לפעילות מהנה מידי שבוע. זכרו! רק כשיש לכם אוויר – אתם יכולים לתת אוויר.

5. אבחון וטיפול – כמה שיותר מוקדם יותר טוב. גם אם ברור לכם שמדובר בהפרעת קשב לכו לרופא. בחרו  לכם רופא בעל ניסיון והמלצות, ואחד שתוכלו להיות איתו בקשר. ייתכן מאד שתצטרכו את הזמינות שלו בדרך לתרופה והמינון המתאימים. אי אפשר להעלים את תסמיני הפרעת הקשב רק בעזרת הטיפול התרופתי. לכן, בנוסף לו עליכם לחשוב על הדרכת הורים וטיפול בילד. האימון המותאם לADHD מוכח כשיטת הטיפול  המצליחה ביותר. 

6. פתרונות – חשיבה בלתי פוסקת על פתרונות. זה עדיף וכדאי מלהיות קרבן של ההיפר-אקטיביות. זה  מתחיל בזיהוי מוקדי הקושי במשך היום – אותן תחנות שהילד מתקשה לתפקד בהן כנדרש – והעלאת חלופות ויישומן, עד שתימצא נוסחת ההצלחה לכל מוקד.

7. התאמת הבית והמשפחה – כיוון שככל הנראה הילד לא הולך להירגע בקרוב, הרגיעו אתם את עצמכם בכל  מה שנוגע לסדר וניקיון ורעש בבית. ילדים מטבעם אינם רגישים לדברים הללו. קל וחומר כשיש הפרעת קשב. החליטו אחת ולתמיד מהם סדרי העדיפויות שלכם – בית פולני או אווירה נעימה וזורמת. כל זה לא סותר בכלל סדר מינימאלי כזה שאפשר לחיות בו. התאימו את סעודות השבת לצרכים של ילדיכם. בחרו מינונים מתאימים לזמירות שבת ולישיבה סביב השולחן.

8. התאמת מערכת אישית בבית הספר – טיפול תרופתי יכול לסייע מאד לילדיכם להתמודד עם השהייה  הממושכת בכיתה, במיוחד בכיתות החטיבה והתיכון. ללא טיפול תרופתי בכיתה ובשיעורים סטנדרטיים, קרוב לוודאי שהילד לא יוכל לתפקד כנדרש. הילד זקוק לעניין ופעילות שהם בדרך כלל הרבה מעבר ליכולתו של מורה ממוצע, ובוודאי למי שלא הוכשר לכך. לכן, יש לחשוב על מערכת אישית שתתרכז במקצועות החשובים ביותר בלבד וגם בהם למידה קצרה, פעילה ויעילה.

9. אין סוף לאהבה – גם ככה הילד מקבל כל כך הרבה חיצים רעילים מהסביבה ולא באשמתו. מגיע לו שהבית יהיה מקום נקי מכל מיני רעלנים תקשורתיים. מגיע לו הרבה סבלנות למרות חוסר הסבלנות שלו. מגיע לו לחיות בבית רגוע עם הורים שלומדים להתעלם מכל מה שבאמת לא חשוב, לפחות כרגע. מגיע לו חיבוק חם מידי יום עם איזו מילה טובה. כל אלו יוסיפו לקופת המשאבים האישיים שלו ויעזרו לו להתמודד עם הקשיים הרבים של היום יום.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות