התירוצים המוכרים, העלמות העין, ההשתהות בטיפול, העצלות, הטלת האחריות על הילד ועוד. הנה לכם רשימת טעויות ביחס לילדים עם ADHD."/> טעויות נפוצות של הורים לילדים עם ADHD

1. מעלימים עין מהבעיה. ברור להם שמשהו שונה אצל  הילד שלהם, אך תמיד יהיה להם תירוצים נקודתיים: הוא עייף, הבן של השכנים עצבן אותו, המורה כעסה עליו היום, חם היום, אנחנו כעסנו עליו היום ועוד. העלמת עין מהבעיה לא תפתור אותה. בוודאי לא במקרה של הפרעת קשב.

2. לא הולכים לאבחון, או הולכים ומשתהים עם הטיפול. מבינים שיש בעיה. לא יודעים מה בדיוק אך  חושבים שיוכלו לפתור אותה בעצמם. או שמבינים שגם לילד הזה יש הפרעת קשב אך לא מקבלים עליהם את הדין. לא מקבלים את הילד כפי שהוא וממילא מציפים אותו בציפיות לא ריאליות שמכניסות אותו עמוק למעגל האכזבה, הכישלון וחיסול הערך העצמי. כשמשהו לא כשורה, כשיש מצוקה לאורך זמן, זה הזמן לבדוק מה הבעיה. נקודה. ואם כבר הולכים לאבחון יש החושבים שהאבחון הוא הכל. מנפנפים איתו בבית הספר ומצפים מהמורים שיפתרו להם את כל הבעיות בחיים. האם גם עם בדיקת ראייה שמצריכה משקפיים הייתם נשארים אדישים ובחוסר מעש? האבחון הוא רק שלב בדרך לטיפול שחייב להיעשות מיד אחריו. בסוף כל אבחון צריכות לבוא המלצות מעשיות לטיפול. לא הבנתם, לא ראיתם? – שאלו את המאבחנים.

3. לוקחים את הילד לטיפול אך לא מתמידים בו. הפרעת קשב היא בראש ובראשונה הפרעה קוגניטיבית.  כלומר, כמה מיומנויות בחשיבה ובניהול העצמי אינן פעילות בשל כשל מסוים במוח. על הילד ללמוד להשלים את החסכים הללו וזה לוקח זמן. צריך להיות מוכנים לדרך ארוכה שהיא הכי קצרה. ניתן להציל את העתיד של הילד בלימודים, עם החברים, בצבא ובזוגיות. חלק מההורים בוחרים להשקיע כ10 אלפים ₪ באורתודנטיה, ולא מוצאים את הכסף לטיפול הרבה יותר חשוב והכרחי בהפרעת הקשב של בנם.

4. חושבים שרק הילד צריך לעשות את העבודה. הרי הבעיה אצל הילד, לא? – ממש לא! קודם כל התורשה בהפרעת קשב חזקה ביותר, כ-80%%, אז סביר מאד שמישהו מכם הוריש לו את המתנה. שנית, ההתנהלות שלכם מולו היא חלק אינטגרלי מהצלחת הטיפול. עליכם ללמוד את השפה החדשה שלו, ולהמשיך אותה בבית. המטפל לא גר אתכם בבית, למזלכם, וללא המשכיות של הטיפול בבית הדורשת הדרכת הורים, הטיפול נועד לכישלון.

5. לא פותחים לילד דף חדש. מזכירים לילד את "פשעיו" דבר יום ביומו. "גם אתמול אמרת כך ולא עשית" ;  "תמיד אתה..." ועוד כהנה וכהנה תיוגים ושיעורי היסטוריה שרק מעמיקים את הביצה הטובענית שהילד שרוי בתוכה. ילד עם הפרעת קשב זקוק הרבה יותר מילד רגיל להורים בעלי יכולת שליטה רגשית גבוהה, המסוגלים לפתוח לו כל בוקר יום חדש בלי להזכיר כלל את השלילה שהייתה אתמול. כך ילמדו את הילד שתמיד אפשר לתקן. יש סליחה בעולם.

6. לא מאמינים בטיפול התרופתי. כחלק מאווירת ה"טבעי" ומשקיעה בדמיונות ובאגדות אורבניות על נזקי  הטיפול התרופתי, מתפתים חלק מההורים להשאיר את הילד כך ובלבד שלא ייקח את הגלולה. לרוב, הורים אלו מאפשרים בביתם פחמימות ריקות כקמח לבן, צבעי מאכל – כולל הגרועים ביותר – המצויים למשל בגומי לסוגיו, ולא דיברנו כלל על סוכרים ומלחים בשתייה ממותקת ובחטיפים עתירי נתרן. אה, וגם הם לא נותנים מי-יודע-מה דוגמא אישית לפעילות ספורטיבית. זו עובדה שהתרופות הקלאסיות להפרעת קשב הן מהבטוחות והנחקרות ביותר בשוק התרופות כיום.

7. תולים את כל התקוות בטיפול התרופתי. ככתוב "זה קיווינו לו ויושיענו". ישנם 5 סוגי טיפול בהפרעת קשב,  והטיפול התרופתי הוא רק אחד מהם. אין פתרון להפרעת קשב ללא שילוב של טיפול קוגניטיבי/התנהגותי/פסיכותרפיה בנוסף על הטיפול התרופתי. קחו לכם משל: הטיפול התרופתי מרים את הילד על הרגליים, ועכשיו אפשר לרוץ איתו. הוא כמו משקפיים למי שצריך, שרק בעזרתם יוכל לתפקד היטב בכיתה. התרופה פשוט לא יודעת ללמד את הילד לחשוב נכון, לווסת רגשות ולשיים אותם או לבחור התנהגות רצויה.

8. לא לומדים על הפרעת קשב. חלק מההורים מאמינים לאותן אגדות אורבניות שהוזכרו קודם, כאילו הפרעת  קשב היא קונספירציה של הרופאים וחברות התרופות. חבל, בינתיים אתם והילד סובלים. אם היה לכם חס וחלילה ילד חולה דיאליזה אין ספק שהייתם דואגים להיות מומחים בעניין. במסגרת זו הייתם קוראים כל מילה שנכתבה, הייתם מתייעצים עם טובי המומחים ומדוורים לאתרי אינטרנט ופורומים העוסקים במחלה זו. חיפוש קצרצר בגוגל יפתח בפניכם עולמות חדשים ומגוונים על הפרעת קשב וריכוז – מה שיאפשר לכם לעזור לעצמכם ובמיוחד לילדכם הזקוק כל כך לידע ולחדשנות בתחום. כך תוכלו ללמד את הילד אסטרטגיות לשיפור התפקוד היומי, ולתת את נוסחת ההצלחה למוריו שמאד רוצים להצליח איתו ולא יודעים איך.

9. לא בונים שיתוף פעולה עם בית הספר. כחלק ממדיניות "שגר ושכח", שולחים ההורים את הילדים לבית הספר בלי לדעת מה באמת קורה שם. אם לא קרה משהו מיוחד עם הילד, ההורים יבקרו בבית הספר פעמיים בשנה בשתי אספות ההורים ואולי גם בערב אבות ובנים/בנות וכדומה. ילד עם הפרעת קשב זקוק מאד לקשר רציף בין הוריו למוריו בשביל עדכונים שוטפים, בניית שפה משותפת בהתנהלות מולו ומציאת נוסחת ההצלחה הלימודית והחברתית שלו – שני תחומים קשים לו במיוחד במסגרת בית הספר.

10. לא מקדישים זמן לעצמם. ילד רגיל דורש מההורים פניות נפשית, אנרגיות והשגחה צמודה. קל וחומר  כשמדובר בילד עם הפרעת קשב. כשאין לכם אוויר לעצמכם, אין לכם אוויר בשביל הילד. כשאתם מוצפים, מותשים, עייפים ועצבניים כמעט ואין סיכוי שתוכלו לנהל וללוות את ילדכם בשיקול דעת ובסבלנות. אתם עלולים להיגרר לעימותים מיותרים ולהפסיד את היכולת לתת לו דוגמא אישית של ניהול רגשות ודיבור נאות. הדבר האחרון שילד עם הפרעת קשב צריך הוא הורים עצבניים ועייפים. קצב החיים שלכם צריך להשתנות באופן שישרת את המטרה הנעלה של גידול וחינוך הילד. הקדישו לעצמכם זמן להתפתחות אישית וזוגית, ותראו כמה אנרגיות יש לכם לתת לילדכם.

בהצלחה!


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות