לאחר שעסקנו בתינוקות שיאובחנו בעתיד כלקויי למידה נעסוק כעת בשלב הבא – המעבר מהינקות לילדות המוקדמת."/> העולם הרגשי של ילדים ומתבגרים עם ADHD

בשבוע שעבר עסקנו בתינוקות שיאובחנו בעתיד כלקויי למידה, קשב וריכוז וראינו השערה שהסימפטומים של הלקות קיימים כבר בינקות ואפילו בתקופה העוברית. ראינו את התינוק בעל הטמפרמנט הסוער – זה שהוריו לקחו אותו לחתונה כי אינם מעיזים להשאיר אותו אפילו עם סבתא, ומנסים להרגיע אותו ללא הצלחה ולא בגלל שהוא חולה. מהצד השני ראינו את התינוק "המתחמם לאט", שבניגוד לקודמו, רגוע במשך רוב היום, מרדים ומעסיק את עצמו, ומצטייר כתינוק שכל אחד רוצה לאחל לעצמו, אך עם הזמן הוא יתאפיין כבעל התפתחות איטית ומסורבלות יסודית.

כיצד מתגבשת ומתפתחת תבנית היחסים בין ההורה לתינוק? – נוכל להיעזר במעגל הבא:

האם רחוקה מהתינוק – התינוק חש מצוקה כל שהיא – התינוק משגר אותות מצוקה באמצעות הבכי – האם קולטת את אות המצוקה ומפרשת נכון את המצוקה – האם נותנת מענה מספק למצוקת התינוק – התינוק נרגע – האם מסופקת.

במצב רגיל ובריא, המעגל הזה מזין את עצמו ואת המשתתפים בו. כלומר, כשהיחסים נכנסים לתבנית כזו, התינוק קולט שכך עליו לפעול כדי להגיע לרוגע, והאם הולכת ונהיית מומחית לפיענוח מצוקותיו. המומחיות שלה הולכת ומשתכללת תוך שהיא מקבלת אישורים חוזרים על היותה אם ראויה.

כשההורה הוא בעל טמפרמנט שונה והפוך משל ילדו, עלול להתפתח כשל משמעותי בתקשורת ביניהם כבר בשלב הינקות, וללא הדרכה והבנה, המצב רק ילך ויסלים. ההפרעה בתקשורת עשויה לחבל גם בהתפתחות הנפשית של ההורה שיסבול מתסכול, דחייה, עלבון ונחיתות הורית. זה הורה שחווה עצמו כ"הורה לא מספיק טוב". ללא הידע והליווי המקצוע, ההורה עשוי להישאר במחשבה שההורות הגרועה שלו אשמה במצב, ואולי הוא לא ראוי להיכלל בקהל ההורים.

למען הסר ספק, זה ודאי נכון שלא כל ילד עם לקויות למידה, קשב וריכוז מאופיין בפרמטרים שאנו מציגים כאן. ישנן אימהות לילדים כאלה שלא חוו כלל את המתואר כאן. נהפוך הוא, הם גידלו תינוק רגוע ומתגמל במיוחד, והלקויות התגלו בשלב מאוחר יותר. בסדרה הנוכחית אנו מכוונים לאלו שהלקויות נוכחות אצלם כבר בינקות, ולפעמים מה שנעלם בפרטים – מתגלה בסטטיסטיקה.

נחזור לענייננו. המעגל הקבוע הנבנה בין הורים לילדים מורכב משלושה שלבים החוזרים על עצמם באופנים שונים: התקשרות – פרידה – נפרדות וייחודיות. האדם זקוק בראשית הדרך לקשר רגשי עמוק שממנו יצא למסע של פרידה ועצמאות שיאפשרו לו לבנות זהות ייחודית ונבדלת.

שנת החיים הראשונה מוקדשת לבניית האמון הבסיסי בין ההורה לתינוק. זו שנה של קשר הדוק בין השניים עד כדי סימביוזה. כל הורה חווה את השלב הזה שבו הוא חי סביב תינוקו 24/7 פשוטו כמשמעו. בשנת החיים השנייה, מתחילה להיבנות יכולת ההיפרדות זה מזה. התינוק מרשה לעצמו להתרחק מההורה ללא שיחוש חווית נטישה. הזיכרון הטוב מחוויות השנה הראשונה מאפשר לו להתרחק כמה מטרים, ולהפנות גב להוריו, כשכולו מלא ביטחון שההורה נמצא שם בשבילו. ההתרחקות נבנית בהדרגה. התינוק מתרחק מעט, וחוזר "לתדלק" אצל ההורה ועם הזמן והניסיון מגדיל את המרחק הפיזי ביניהם, ויתחיל לגלות סימני מרדנות בדרך אל העצמאות.

כשמדובר בהורה שחווה את השנה הראשונה כשנה מתסכלת, רוויית מתחים ואכזבות למרות ההשקעה האדירה, הוא עלול להיכנס לתפקיד של "ההורה הטוטאלי" – זה שחייב כל הזמן להיות ולהשגיח כדי למלא את המחסור ההורי שלא קיבל מענה בתחילת הדרך. כך נוצר מצב, שמבחינה התפתחותית הילד נמצא במוכנות להיפרדות כל שהיא מההורה, אך ההורה לא משחרר כיוון שהוא זקוק לאישורים חוזרים על היותו הורה ראוי וטוב.

מאידך, לא כל ילד עם לקויות למידה, קשב וריכוז נמצא במוכנות התפתחותית להיפרדות מהוריו. מה שמאפשר לילד לבצע את ההיפרדות הם אותם זיכרונות טובים שיש לו מהיחסים עם הוריו. הזיכרונות נבנו מהזמנים בהם הופיעו אצלו מצוקות שנענו במענה מספק מצד הוריו. כשהזיכרונות הללו לא טובים, והתינוק נשאר לא רגוע ולא מסופק, הוא יתקשה לבצע את ההיפרדות כשענן שחור של נטישה ובהלה מרחף מעליו. זהו התינוק שחייב לראות את הוריו כדי לחוש ביטחון.

גם אם היו לאותו תינוק זיכרונות טובים מהתקופה הראשונה, ייתכן מאד שהם לא יעמדו לימינו בשלב ההיפרדות, כיוון שלקויות למידה, קשב וריכוז מאופיינות בפגיעה בתפקודים הניהוליים המרוכזים באונה המצחית של המוח, האחראיות בין השאר גם על הזיכרון. כשהפעוט נמצא ללא הוריו, פועלת הפונקציה הניהולית כגורם מרגיע הנשען על הזיכרון הבטוח שהעניקו לו הוריו, וכשהיא לא מתפקדת כראוי, חש הפעוט חווית נטישה וזקוק להורה בכל רגע ורגע – מה שמקשה מאד על ההורה בתפקוד היום יומי.

בפעם הבאה נמשיך לגיל בית הספר ונראה כיצד מתפתח העולם הרגשי של הילד והוריו בהעדר למידה והכוונה סביב הלקויות הללו.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות