ההערכות לחופש הגדול מלאה בתכניות לריצוי שאיפותיהם של הילדים ובכוונות לספק להם הכול, אבל מה עם המציאות? ומה עם הכללים?

"/> אתגרי החופש הגדול

בטח השתתפתם כבר בהרצאה להורים במסגרת הקהילה או בית הספר בנושא ההתמודדויות של החופש הגדול. שמעתם על יכולותיו של הגלקסי 3 ועל יכולותיהם של הצעירים להגיע לכל מקום בעולם באמצעות האינטרנט. שמעתם על פדופילים ברשת, ועל רשת של גנבי זהות האורבים לכולנו במדיה, והחלטתם לא לחכות עם הרימון לראש השנה.

מעבר לשיגעון הדיגיטאלי הזה, קיימת עדיין אנושיות פשוטה, חמה ואוהבת הממתינה לכולנו בבית. לפעמים שכחנו ממנה במשך שנת הלימודים, כשחזרנו מיום עבודה מתיש אל שעתיים מצטברות של שיעורי בית בלתי נגמרים.  לפעמים שכחנו שיש לנו גם את הילד בן ה-7, כי בדיוק היה לנו טלפון ואחר כך נסענו לחתונה ולמחרת קמנו מוקדם לעבודה. ולפעמים היה זה משק הבית שרוקן אותנו פיזית ונפשית בעודנו מנסים להתגבר על ערימות הכביסה שהעלימו לנו את הספות. ולפעמים, עם כל הלחץ מהעבודה ומהילדים ומהכלב הנובח של השכנים, שכחנו שהיחסים בינינו הם הכי חשובים ופלטנו הערה עוקצנית ומעליבה לבן הזוג שלנו.

אבל עכשיו הכל יכול להיות יותר רגוע ונינוח. מסגרת הזמן הנוכחית מאפשרת לכולנו מילוי מצברים משפחתי לקראת השנה החדשה. האם ננצל את חלון ההזדמנויות שנפתח לנו בסוף השבוע שעבר? האם נעבור דרכו לחיים מאושרים יותר המחכים שנחיה אותם?

הילדים שלנו מחכים שנעשה להם את החופש, שיהיה להם כיף ואף פעם לא משעמם, אז בואו נקפוץ על המציאה ונמנף את הצורך והקרבה האלו למקום הרבה יותר גבוה. כולנו יודעים שאפשר להיות ביחד בפארק מים ובטיול בירושלים, לצפות בסרט ולנסוע ברכבת ועם כל זה ולמרות הכל -  לא להיות ביחד. זה שאנחנו נמצאים באותו המקום ובאותה האטרקציה לא אומר בכלל שאנחנו ביחד.

עכשיו הזמן למשפחתיות פשוטה חמה ואוהבת. לצרף ללוח החכם שכבר יצא לחופש את הטלפון החכם, ולתת הרבה מקום ללב שלנו ושל ילדינו. לצאת עם המשפחה לטיול ולפיקניק ולנצל את זמן הנסיעה למשחק משפחתי. לקרוא סיפור לילד לפני השינה, ולשוחח עם המתבגר על רישיון הנהיגה.  לחזור לארוחה משפחתית שלווה וטעימה עם לחם שחור פריך וריחני. לצאת עם המתבגרת לטיול ערב בשכונה ועם הקטנים והאופניים לפארק הסמוך, וכמובן לא לשכוח את בן הזוג, כי זוגיות שמחה ואוהבת מצמיחה ילדים אוהבים ושמחים.

ועם האהבה באה היראה ולפעמים  גם יראת העונש. קיימת נטייה אצל חלק נכבד מההורים לקיים הורות של רגשות אשם במסווה של דאגה ופינוק. אלו הורים שמרגישים תמיד חייבים לילדיהם המסכנים. על כך שחוזרים מהעבודה מאוחר, או על כך שסבא וסבתא גרים במקום מרוחק. הורות זו מבססת את מעמדה בקרב הילדים על בסיס ויתורים גדולים וקטנים. היא לא באה ממקום מחנך אלא ממקום של רייטינג תבוסתני. היא תמיד שואלת "מה נעשה עכשיו כדי שהילדים יאהבו אותנו?". היא שוכחת את סדר העדיפויות ומחזקת את אי היכולת לדחיית סיפוקים. אך עלינו לזכור שגם אם מעדנו ותשומת לב לא נתנו  אנו עדיין ההורים, וילדינו מצפים מאתנו להמשיך להיות הורים. גם אם עכשיו יהיה קצת קשה ולא נעים, בבוא היום הם יודו לנו על כך שנשארנו הורים.

ולכן גם בחופש יש כללים, וגם לחוסר המסגרת יש מסגרת. מסגרת אחרת. גם כללי החופש יגשימו את ערכי המשפחה, ישמרו על הבית והילדים וממילא יהוו גשר איתן למסגרת של שנת הלימודים הבאה.

עכשיו כשנהיה יותר עם הילדים נוכל להטמיע כללים חדשים. לפעמים אנו זורקים כללים לחלל האוויר ומצפים שהילדים יעברו לדום. אך גם בעולם של המבוגרים, המנהל נמצא קרוב לעובדים לפקח ולהעיר וכמובן גם לפרגן. ומי לא רוצה שילדו יגיע מוכן לשנת הלימודים הבאה? אז יחד עם הקניות של המחברות ומכשירי הכתיבה נבדוק כבר עכשיו אם מצויים פערים לימודיים, וננצל את השבועות הרבים ללמידה יומית ולהשלמות וכך נכין את ילדינו לבאות.

 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות