רבות נאמר ונכתב בנושא הצניעות והחברה המעורבת. נראה שהנושא יעסיק אותנו גם בשנים הבאות בשל מורכבות הנושא והדעות הקוטביות בעניין."/> במגמה מעורבת

למרות שהנושא הזה שייך באמת לכל יום ולכל תקופה בשנה, אין ספק שעם בוא חופשת הקיץ, השאלות והמבוכות מתגברות מטבעם של הדברים ואופי הימים הללו. רבות נאמר ונכתב על נושא הצניעות והחברה המעורבת, אך נראה שהנושא יעסיק אותנו גם בשנים הבאות במיוחד בשל המורכבות של הנושא במחננו והדעות הקוטביות בעניין.

בפאנלים שהתקיימו בשנים האחרונות סביב הנושא, ישבו רבנים ממנעד רחב של בתי המדרש של הציונות הדתית, החל מהקו השמרני ביותר ועד לנציגים של בתי המדרש הנחשבים לליבראליים ולא רק בנושא המדובר. אכן, המחלוקת לא מתחילה בנושא הצניעות אלא בשאלות של מהי תורה, מה רוצה התורה מהיחיד ומהחברה וכיצד יש לממש את ייעודיה.

אלו לא שאלות של פדיון בכור או אכילת מצה בפסח או אפילו ברכות השחר אחרי "לילה לבן". מעבר לשאלה ההלכתית בסוגיית חברה מעורבת, מדובר בשאלה של תרבות, זהות ושייכות, שפוגשת את בני הנוער בדיוק בשנים של העיסוק הרב בשלושת התחומים הללו. עובדה זו מזמינה כל הורה ומחנך בציבור לדיון בעניין. 

דיון כזה מתקבל בברכה  בדרך כלל בקרב הנוער שלנו, שיותר מבשנים עברו, מוכן ומעוניין לשמוע דעת תורה, במיוחד מפי תלמידי חכמים שהוא מחשיב אותם כ"מחוברים" ומבינים את הלכי רוחו. זוהי נגזרת מעשרות שנים של מהפך תורני בציבור עם ריבוי הישיבות ותלמידי החכמים והשפעתם על המגזר כולו. הציבור בכללותו מעוניין להתוות את חייו ברמות שונות בחיבור לתלמידי חכמים, והתרגל במשך השנים עד כדי טבע שני לרעיון שבתי הספר החל מכיתה א, הם מוסדות נפרדים לבנים ולבנות, ולכל הפחות הכיתות נפרדות.

במה שנוגע הלכה למעשה, יש להבחין בין דיון כיתתי ב"שעת מחנך" לבין החלטה של ארגון או תנועות הנוער. מה שהרב יכול לומר מול כיתתו, לא עומד הרבה פעמים במבחן המציאות במיוחד בסוגיה כה רגישה, כשבני הנוער רואים את הסניף כמקום לביטוי העצמי שלהם ללא מעורבות הורית או בוגרת מכל סוג שהוא.

גם התנועות עצמן בחרו שלא לכפות דרך אחת על כלל הסניפים. אחת הסיבות, ואולי המרכזית שבהן, נעוצה בעובדה שלא כל המקומות שווים, ויש לתת משקל רב לעצם קיומו של הסניף על חשבון היותו מעורב למשל.

הפתרון וההתקדמות נעוצים, לעניות דעתי, בכך שלא נשכח את ההתקדמות שעשינו כציבור וכיחידים בעשרות השנים האחרונות. די להביט בכמות הישיבות, אולפנות, מכינות, ישיבות הסדר וגבוהות, כוללים לרבנות ולדיינות, מיזמים תורניים לרוב ושיעורים עד אין מספר – בכדי להבין את עוצמת השינוי. ללא כל ספק, הציבור בכללותו עובר שינוי תורני אבולוציוני והמגמה הזו רק נמשכת.

השינוי שהתורה מחוללת באדם בנושא מסוים, אינו תוצאה של עיסוק תורני באותו נושא בלבד, אלא מעצם החיבור והקשר של האדם לתורה, בזה שהאדם עושה את התורה חלק מרכזי בחייו.

לדוגמא, אם נבחן את התהליך שעוברים בוגרי הישיבות התיכוניות בשנתם הראשונה בישיבות ההסדר והגבוהות אפילו בנושא בנים-בנות, ניווכח שהשינוי שחלקם עבר בנושא אינו בא כתוצאה מעיסוק מאסיבי בנושא אלא מעצם הגדרתם את עצמם כבני ישיבה ותורה. ההימצאות בחברה מעורבת קלת ראש פשוט כבר לא מתאימה. לרוב, אף אחד לא דיבר איתם על זה ובאמת לא היה צורך בכך, כי העמל בתורה והחיבור לתלמידי חכמים חושף את הטבעיות הפשוטה. 

החיבור לתלמיד חכם היה האידיאל שהנחה את החמ"ד בהקצותו תקן ומשרה לתלמיד חכם שחי בבית הספר ומנחה אותו באורה של תורה. החמ"ד הבין שלא ייתכן שילדים הגדלים בתורה לא יפגשו במסדרונות בית הספר דמות שכל עניינה להיות רב בית הספר. כל ילד יודע שיש את המנהל ויש את הרב. הילד מבין שלכל מוסד וקהילה יש דעת תורה, בבית הכנסת ובבית הספר. אולי גם המנהל הוא רב, אך הרב הוא הפוסק בבית הספר בענייני הלכה. נתנו כבוד לתורה.

בחלק מסניפי תנועות הנוער אנו מוצאים רבנים ותלמידי חכמים – "רב הסניף", שרובם אם לא כולם הוכתרו ביוזמת צוותי ההדרכה וההורים. אם אנו רואים את הסניפים כקהילות, ובהחלט יש לראות אותם ככאלה, האם ניתן לחשוב על בית כנסת ללא רב ומורה רוחני? ורבני בתי הכנסת אינם נמצאים אך ורק כדי לפתור שאלות הלכתיות, אלא בעיקר לרומם את הציבור לרמה כזו שהזכות לחיות חיי תורה תהפוך לשאיפת חייו.

את המהלך של בניית הקדושה בחברה ובקרב בני הנוער לא נוכל לעשות בכפייה ואף רצוי שלא נלך בדרך זו. אם נכניס יותר תורה לסניפים, אם לכל סניף יהיה תלמיד חכם המעורב בדעת עם המדריכים והחניכים – כזה שמדבר בגובה העיניים – והוא ינחה את הסניף מבחינה תורנית, נשיג הרבה יותר מהפרט החשוב מאד של הפרדה בין בנים לבנות.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות