בואו ונודה על האמת: טעינו, פספסנו, התעצלנו, הזנחנו, זלזלנו ולפעמים גם הפקרנו. בסניפי תנועות הנוער כמו הפייסבוק ילדינו חיים לבד."/> הזדמנויות הוריות בסניפי תנועות הנו

כמידי שנה במוצ"ש פרשת "תולדות" ולאחר שטיפת הכלים והרצפה, נעמוד גאים ברחבת המפקדים של הסניף ונחלוק כבוד אחרון בהחלט למעורבותנו ההורית בסניף לשנה זו.

פעם בשנה אנחנו מרשים לעצמנו לצאת מהשוטף ומהשטיפות למיניהן, כדי לראות איפה ומה עושים הילדים שלנו מידי שבת ובאמצע השבוע ,ומי הנערים והנערות שמלווים אותם כבר שנה שלמה.

יש משהו יפה בסניפים הללו, שממסד עד טפחות עומדים על כתפיהם הצרות והצעירות של נערים ונערות שלא טעמו טעמה של בחינת בגרות. יש משהו מבגר באחריות הרבה שנכנסת פתאום לחייהם של אלו שכל כך תלויים עדיין בהוריהם, במוריהם ובסמארטפון... דווקא הנעדרות של הנוכחות ההורית מהסניפים, היוצרת ריק מסוים, מאפשרת את לקיחת האחריות מצד הצעירים. נכון שיש קומונרית, שבדרך כלל יש לה פרספקטיבה בוגרת יותר על החיים, ויש גם את המחוז ואנשיו מתנועת הנוער, אך אחרי הכל, הסניף מתפקד בזכותם של המדריכים והמדריכות שנותנים מעצמם לטובת ילדינו ללא כל תמורה מצדנו.

המצב העכשווי ידוע לכולנו, ודווקא לקראת שבת הארגון, בואו ונודה על האמת: טעינו, פספסנו, התעצלנו, הזנחנו, זלזלנו ולפעמים אפילו הפקרנו. סניפי תנועות הנוער כמו עולם הפייסבוק שלהם, להבדיל, הם שני המקומות הכמעט יחידים שבהם ילדינו חיים לבד "ללא השגחת מבוגר".

בואו ניכנס לרגע למקום הכואב הזה, שלא נעים לנו לדבר עליו ונשאל את עצמנו את השאלות הפשוטות והמוכרות שבדרך כלל אנו בורחים מהן. 

מתי לאחרונה התקשרנו לקומונרית או למדריכה רק כדי להגיד "תודה" על מה שהן נותנות לילדים שלנו כבר שנתיים? מתי לאחרונה התייצבנו בסניף כמו חיילים המוכנים לפקודה ושאלנו "במה אנו יכולים לעזור?" ו"מה צריך לעשות?". מתי לאחרונה באנו בבוקר המסע או היציאה למחנה הקיץ, וסייענו בהתארגנות? האם הסניף של הילדים שלנו לא מספיק חשוב כדי שנקדיש לו שעה בחודש בתחום שאנו טובים בו? האם באמת אין לנו מה לתת לסניף של הילדים שלנו?

האמת היא שהשאלות האלו מספיק חשובות כדי שנעצור כאן את המאמר ונשאיר לכם, הקוראים, לחשוב בנחת על נתח חשוב מחיי ילדיכם ושותפותכם בו, אך כדרכנו בקודש נאיר כאן כמה נקודות וכיוונים למעורבות הורית בסניף.

1. הכרה באידיאליזם שבהדרכה – כמה פעמים שמעתי את הסיפור הבא ממדריך שחוזר הביתה לאחר  פעולת אמצע שבוע ולאחר יום לימודים ומבחנים, וההורים דורשים ממנו לבצע מטלה ממושכת ומייגעת במיוחד כשהוא בבחינת צדיק "גמור". כאילו שהבן לא עשה שום דבר חיובי היום. כאילו שההדרכה היא חוג קרמיקה. אל תבינו לא נכון! זה לא שמדריכים פטורים משותפות במטלות הבית, אך בואו נשמור על איזון ופרופורציות. אם יש לכם מדריך או מדריכה בבית תשמחו ותוקירו אותם על האידיאליזם שבזה.

2. "היש לך דבר אל המלך או אל שר הצבא?" – הקומונרית במיוחד אך גם צוות ההדרכה, נדרשים לעמוד  לפעמים מול בירוקרטים למיניהם ברשויות וביחידות הנוער ובמקומות אחרים. לפעמים זה סניף שנמצא בשכנות לבית כנסת או לבניין מגורים ואין לקומונרית דרך לפתור את המתיחות שנוצרה. למרות גילה המופלג, לא תמיד היא יודעת מה לומר ואיך. מבוגר אחראי שילווה אותה בצמתים הללו יוכל להועיל מאד מניסיון חייו. קומונרית שבאה לתת שנה מכל הלב ומקבלת רוח גבית מההורי הסניף, תוכל לתפקד טוב יותר ברוח ובמעשה.

3. תפילה בסניף – אתה ממילא הולך למנחה בשבת, אז למה שלא תעשה את זה כבר בסניף עם עוד שני  חברים שלך? ואם בחרתם להגיע, זכרו את מקומכם! אינכם בתקן של מורים ומשגיחי כשרות. עמדו בצד ואפשרו למדריכים לעשות את תפקידם. הציעו את עזרתכם בניהול התפילה וכדו'. אל דאגה, הניסיון מורה שעם הזמן תהפכו לחלק מהנוף הסניפי בתפילה וכולם יראו אתכם כחלק מהם.

4. ניסיון לימודי ותעסוקתי – כמעט בכל סניף יימצאו הורים שתחומי העיסוק שלהם משיקים לתחומי העשייה בסניף: חינוך והוראה, הדרכה, ייעוץ ארגוני, חונכות, הנחיית קבוצות ועוד. בחודש יש בערך 7200 שעות. בתרומה של שעה אחת בחודש, למשל, תוכלו לתת לצוות ההדרכה מניסיונכם האישי ותחושה שלמישהו אכפת מהם. ועוד משהו. יש לא מעט קומונריות שמחכות חודשיים לפתרון בעיה כל שהיא במבנה כגון חשמל וצנרת, ובינתיים העניין תקוע בירוקרטית. אז אם אתה חשמלאי או אינסטלטור בטח תשמח להשקיע מעט בסניף שכה תומך בילדיך.

5. אירוח בבית - אם אתם לא אינסטלטורים ולא מבינים בחשמל ואפילו לא יודעים איך להעמיס אוטובוס למסע  פסח, ואתם רוצים לתרום משהו לסניף של הילדים שלכם, גם לכם יש עדיין את הבית כדי לארח את השבט לפעולה או עונג שבת, או את הישב"צ פעם או פעמיים בשנה למשך שעתיים. הדבר לא כרוך בהוצאה רבה ויכול לעשות טוב לילדיכם ולחיזוק ביטחונם העצמי.

הרגלנו במשך שנים את סניפי תנועות הנוער שאנחנו, ההורים, לא חלק מהם. הרגלנו אותם לחשוב שאסור להם להפריע לנו כי אנחנו מספיק עסוקים מכדי לעזור להם. הרגלנו את עצמנו לחשיבת "שחור לבן" שאין בה מקום לתרומה הקטנה ולאמירת התודה. במוצאי שבת קודש הקרוב נעמוד מול המדריכים הצרודים, נביט להם בעיניים, ונקבל על עצמנו אפילו דבר קטן לעשות לטובת הסניף כלומר, לטובת ילדינו.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות