השעיית תלמיד מבית ספר היא מהלך חוקי המגדיר גבולות התנהגות. כמה הארות למחנכים ולהורים סביב הנושא הרגיש של השעיית תלמידים."/> השעיית תלמיד מבית הספר - חלק ב

השעיית תלמיד מבית הספר פירושה, הרחקתו לזמן קצוב מבית הספר ולהבדיל מהרחקתו לצמיתות. ההשעיה נתפסת במשרד החינוך כצעד קיצוני הבא כתגובה לאירועים חמורים או אירועים חוזרים ונשנים שמוצו לגביהם דרכי ההתערבות המקובלות. מטרת ההשעיה היא לקבוע גבולות ברורים ולהעלות מחדש את השאלה "מי ראוי לשהות בבית הספר?" או "אילו התנהגויות שוללות מהתלמיד את זכותו להימנות על תלמידי בית הספר?".
ההשעיה היא צעד חוקי המעוגן בחוזר מנכ"ל ולאורך השנים נעשו בו תיקונים ושינויים הבאים לשמור על כלי הענישה הזה בארסנל בית הספר מצד אחד, ומאידך לקבוע את גבולות הגזרה והשימוש בכלי בכדי לשמור על זכויות התלמיד כשמטרת העל היא לשמור על הכלי ככלי חינוכי ולא רק משמעתי. יש לשים לב, שההצעות המובאות בטבלאות של חוזר מנכ"ל מהוות מנעד אפשרויות רחב, שעל כל בית ספר לקבוע בתקנון שלו על פי גיל התלמיד, הרקע של תלמידי בית הספר, האקלים התרבותי בבית הספר ועוד מדדים המשתנים מבית ספר אחד למשנהו.
להלן כמה הארות לצוותי החינוך ולציבור ההורים בנושא ההשעיה, מתוך ניסיוני כמחנך וכמאמן ילדים ובני נוער:
1. תשומת לב - במקרה של השעיית תלמיד על רקע של חוסר תפקוד וציות לכללי המסגרת של בית הספר – כמעט תמיד אפשר למנוע את ההשעיה אם ננקטים הצעדים הנכונים מראש. במילים אחרות, נא לא להירדם בשמירה. על ההורים ליצור נוהל של מעקב אחר מצב ילדיהם בבית הספר, ועל המחנכים לאתר מידי שבוע את התלמידים שיש להם פערים בתפקוד. סנכרון בין הבית ובין בית הספר יכול לגדוע תופעות חריגות באיבן.
2. תיעוד – תשומת הלב מתחילה בתיעוד האירועים. אי אפשר ולא נכון להסתמך על הזיכרון. יש לתעד את האירועים בכדי לאפשר הליך חינוכי עם התלמיד לפני שנוצר "כדור שלג". התיעוד נותן לנו תמונה נכונה עם ניטור ומיקוד של הבעיה, ומאפשר לנו לבדוק טוב יותר עם התלמיד והוריו את הרקע להפרת המשמעת. התיעוד עוזר לנו להישאר ענייניים מול התלמיד והוריו כשהכל על בסיס נתונים ולא על בסיס רעוע של הרגשות – "אני מרגיש שהבן שלכם לא נמצא מספיק בשיעורים שלי".
3. מדברים חינוך – רוב מוחלט של התלמידים רוצים להצליח בבית הספר מבחינה לימודית וחברתית ומוכנים לעבוד בשביל זה. לא תמיד הם יודעים איך. לפעמים יש להם קשיים אובייקטיביים כגון: שעון ביולוגי משובש, לקויות למידה, חוסר בכישורים חברתיים וקשיים בבית. כשהשיח הוא מלב אל לב ומתוך אכפתיות והנחה שיש משהו מאחורי ההתנהגות החיצונית – יש סיכוי גבוה יותר לתהליך חינוכי עם התלמיד במקום מלחמת "ראש בראש". ההשעיה בדרך כלל לא תהיה הפתרון לבעיה. הפתרון יהיה בדרך כלל בתהליך חינוכי שחייב להיעשות עם התלמיד תוך סילוק הגורמים להפרת המשמעת. המחקר הוכיח חד משמעית שענישה לבדה אינה יוצרת התנהגות חיובית לטווח הארוך.
4. המוצא האחרון – רגע לפני השעיית התלמיד כדאי לעצור שוב ולחשוב אם מיצינו את כל האפשרויות שברשותנו. ההשעיה צריכה להיות המוצא האחרון כי זה ממש רע שתלמיד מסתובב ללא מסגרת. היא גם עלולה לשדר חוסר אונים חינוכי. זה המקום והזמן להתייעץ ולחשוב על פתרונות שישאירו את התלמיד במסגרת. אם המחנך אינו בר השפעה על התלמיד יש למצוא דמות מהצוות החינוכי (או מחוץ לבית הספר) שיש לה השפעה עליו. זה יכול להיות המדריך מתנועת הנוער, קרוב משפחה, רב בית הכנסת או המדריך בחוג הג'ודו. העיקר שתהיה דמות חיובית עם השפעה על הילד.
5. "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" – ישנם תלמידים שממש חייבים "חרב מונחת על צווארם" כדי להימנע מהעבירה. בכל מקרה התלמיד והוריו זכאים לדעת מראש על החטא ועונשו. השעיה לא יכולה לבוא בהפתעה. צריכים לקדום לה אזהרות ודיווחים להורים. ככלל, העונש צריך לבוא מתוך חשיבה חינוכית ולא כתגובת בטן לאירוע מזדמן. התוצאה הידועה מראש מעבירה את הזירה למגרשו של התלמיד שבוחר כיצד להתנהג. כך אנו נותנים בו אמון ומדגישים את ערכה של הבחירה בחיינו. האזהרה החוזרת המדווחת להורים מכניסה לסוגיה מבוגרים אחראים נוספים שיכולים למנוע את ההשעיה.
6. "תלמיד שגלה מגלים רבו עימו" – התלמיד נשאר תלמיד גם בזמן ההשעיה. אסור לאפשר בשום אופן ניתוק ובידוד של התלמיד. יש לקיים קשר יומיומי של המחנך עם התלמיד (והוריו). קשר טלפוני יומיומי וביקור בבית התלמיד יקשו מאד על התלמיד והוריו להפוך את ההשעיה לסתם ענישה הבאה מחוסר אונים חינוכי. היא משדרת לתלמיד "אנחנו נלחמים עליך". מצד שני, יש להיזהר מהתרפסות בפני התלמיד והוריו.
7. סדר יום – "שעמום מביא לידי חטא". על פי רוב, השעיה היא כר נרחב לשעמום וחוסר מעש. ילד יושב לבד בבית. הוריו בעבודה ואחיו במסגרות החינוכיות. מה הוא אמור לעשות? כאן ממשיכים ההורים והצוות החינוכי את שיתוף הפעולה ביניהם על ידי בניית סדר יום מועיל לתלמיד. להורים: קבעו איתו שעת השכמה (ותפילה), תנו לו מטלות באחזקת הבית ובטיפול באחיו הקטנים והתקשרו במשך היום בכדי לעקוב אחר העשייה שלו. על הצוות החינוכי לדאוג שהלמידה תמשיך גם בבית משתי סיבות: תעסוקה חיובית לתלמיד ושמירה על רצף הלמידה בכדי למנוע צבירת פערים.
8. ואם זה היה הילד שלך? – השימוש בכלי ההשעיה הוא דבר חמור שאנו עושים כדי להימנע מדבר חמור יותר – הרחקת התלמיד לצמיתות. לכן, במיוחד כשהגענו לצומת הזה יש לדון ממש דיני נפשות ולחשוב על השפעת ההשעיה על התלמיד, הוריו ובני כיתתו. יש להתנקות היטב מכל שמץ נקמנות וכעס ולדמיין כאילו מדובר בילד שלנו, לשאול את עצמנו: מה היינו מבקשים מהצוות החינוכי אילו היה זה הילד שלנו? אילו פתרונות היינו יכולים להציע? את מי היינו מגייסים לתיקון המצב?
9. עם חזרת התלמיד לבית הספר – גם אם התלמיד ריצה את עונשו, כל עוד לא השתנו התנאים שהביאו אותו עד הלום יש סיכוי שהוא יחזור לשם במוקדם או במאוחר. לכן, יש לוודא שהוא לא חוזר למסלול שהביא אותו למחוזות העבירה. תלמיד שהגיע למצב של השעיה, קרוב לוודאי שהבעיה עמוקה יותר ממה שנראה על פני השטח. אם היא לא קוימה בינתיים, אז זה הזמן לישיבה פדגוגית מקיפה על התלמיד ויפה שעה אחת קודם.
10. משוב עצמי של בית הספר – אחת למחצית או שליש שנה, כדאי לבדוק מי ומי המושעים, האם יש מכנה משותף אישי והתנהגותי ביניהם, האם ההשעיה הועילה ובמה, מי נמצא בסיכון לקראת השליש או המחצית הבאים וכיצד ניתן למנוע את ההידרדרות. כל זאת בנוסף למעקב ומשוב מידיים אחר כל מקרה של השעיה.
שנזכה לחנך את תלמידינו מתוך אהבה ואמונה!
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות