הפרק הרביעי בסדרה העוסקת בתלמודי התורה הציוניים מתמקד בסיבות המובילות לקשיי המערכות לעסוק בצרכי הפרט המתקשה."/> תלמודי התורה הציוניים - חלק ד - הטיפו

הרפורמות בחינוך שנכנסו לבתי הספר בשנים האחרונות – אופק חדש ועוז לתמורה – מבקשות להיטיב עם המורים והתלמידים על ידי שיפור מקצועיות המורים והטיפול בפרט מבחינה לימודית ואישית.
אחד המרכיבים הבולטים ברפורמות הוא "השעות הפרטניות". שעות אלו מחולקות לשעות הוראה בקבוצות קטנות ולשיח אישי בין מורה לתלמיד. יתרון חשוב של משאב זה הוא ביכולת של המורה לפגוש את התלמיד כפרט, להכיר אותו לעומק ולחשוף את צרכיו הלימודיים והאישיים – דברים שהם על סף הבלתי אפשרי בכיתה סטנדרטית גדולה.
ואז, כשהפרופיל הלימודי והאישי ידוע למחנך והמורה המקצועי, אסיפות המורים והקשר היומיומי בתוך הצוות החינוכי, מקבלים ממד מקצועי ורלוונטי יותר בכל הנוגע ליכולת של בית הספר לענות על הצרכים האינדיווידואליים של כל תלמיד, וכשמיפוי הצרכים נעשה, עומד הצוות הטיפולי של בית הספר לרשות הצוות החינוכי כשברשותו הידע והמיומנות לקדם את התלמידים ולייעץ למורים.
כך יוצא, שמעבר להוראה הפרטנית שמספקת הרפורמה, המקדמת את התלמיד מבחינה לימודית, קיימת מסגרת של קשר אישי המאפשרת את קידומו של התלמיד כאדם, להגיע אליו פנימה ולדאוג לרווחתו האישית. יפה עשו במשרד החינוך שטבעו את הביטוי שמגדיר היטב את מטרתן של השיחות האישיות - "שיחה מלב אל לב" – וקראו לצוותים החינוכיים להשתלם ביכולת הזו, במטרה לייצר לכל תלמיד כתובת בוגרת ואוזן קשבת בבית הספר. יש להעיר שהרפורמה רצה בבתי הספר רק בשנים האחרונות והמחקר עדיין דל יחסית לגבי השפעותיה, אך מנהלים רבים מעידים שהתוצאות מדברות בעד עצמן בכל מה שנוגע לקידומו של הפרט.
הרפורמה החינוכית מיתרגמת בשורה התחתונה לתקציבים, שעות ותקנים שהם המסגרת המאפשרת את כל העשייה הזו. בהיעדר משאבים כאלה, יתקשה המוסד להגיע לפרט, כפי שהיה בבתי הספר לפני הרפורמה. כשמדובר על הטיפול בפרט, יש לממ"דים באופן כללי הרבה יותר מה להציע להורים ולתלמידים, החל מאנשי מקצוע שהם חלק מהצוות הבית ספרי, הנותנים טיפול יחידני לתלמידים ועד לקיום ערבי הורים עם מרצים ומטפלים בתחומים שונים. כל זאת כתוצאה מתקנים מובנים בסל בית הספר ומיכולת תקציבית רחבה יותר.
כך יוצא, שהת"תים שאינם זכאים ל"אופק חדש" ואין ברשותם תקציבים ייעודיים ושמנים לטיפול בפרט כשל הממ"דים, עשויים להתקשות ביותר בטיפול באוכלוסיות מיוחדות, ואפילו בתלמידים נורמאטיביים שאינם הולכים בדיוק בתלם, ובכל כיתה בישראל (ובעולם) יש כמה כאלה.
מבנה המערכת האופייני לת"תים, מציף בעצמו קשיים שונים של תלמידים. למשל, שעות רבות של לימודי קודש ובראשם גמרא, בעיקר בכיתות הגבוהות, יהוו קושי של ממש עבור לקויי למידה שאינם מטופלים, בגלל המיומנויות הגבוהות הדרושות ללימוד גמרא. גם החלוקה לקבוצות אינה מציעה פתרון של ממש בהרבה מהמקרים כל עוד אין למורים ידע וכלים להוראה של לקויי למידה. מאפיין נוסף לת"תים הוא במיעוט מקצועות הלימוד בכלל והשעות המוקדשות ללימודי חול בפרט. חוסר הגיוון מקשה על כל אדם באיזו רמה, ובטח על ילד שהיכולת לוויסות רגשי שלו נמוכה ממילא. מאפיין זה "מכריח" את המחנך שמלמד את מרבית מקצועות הקודש לשהות מרובה עם הכיתה, ומה יעשה תלמיד שלא מסתדר איתו?
בבית ספר שיש בו את כל התקנים והתקציבים הממשלתיים, יש לתלמיד המתקשה לימודית או רגשית הזדמנות גדולה יותר להיות מטופל, ואפשרויות רבות יותר להצטיין במה שהוא טוב ולהגדיל את הערך העצמי שלו. המערכת המגוונת במקצועות ובמורים, הלמידה בשעות הפרטניות, מגרשי הספורט וכיתות הספח, התרפיות, החוגים והתכניות השונות המופעלות בבית הספר – מאפשרות לכל תלמיד להצטיין במשהו ובתנאי שיהיה מבוגר אחראי שיחבר אותו לעשייה המצמיחה. בהיעדר אפשרויות כאלו בכל בית ספר ובמיוחד בת"תים – התלמידים הנורמטיביים יסתדרו, אך אלו שבשוליים לא יקבלו כנראה את המענה לו הם זקוקים.
יש התולים את הטיפול בפרט בייעוץ החינוכי בבית הספר. על כך יש להעיר שייעוץ חינוכי טוב עוסק בשני נושאים עיקריים:
1.     ייעוץ להנהלה, למחנכים ולמורים בעבודה השוטפת מול התלמידים.
2.      זיהוי ואבחון ראשוני של קשיים קונקרטיים של תלמידים, והפניית ההורים לגורמים מקצועיים כגון אנשי אבחון וטיפול.
אמת היא שהיועץ החינוכי בכל בית ספר מהווה "צומת" לאבחון ראשוני והפנייה של תלמידים, ואם הוא כישרוני ובעל ניסיון הוא "יכוון את התנועה" באופן מיטבי ויפנה לגורמים רלוונטיים, אך במה שנוגע לטיפול הפרטני עצמו, הוא וודאי לא פנוי – גם אם הוא בר הכי – להעניק טיפולים פרטניים די הצורך, לכן אין שום אפשרות לבנות עליו כדמות המטפלת טיפולים מערכתיים ותהליכיים בתלמידים הזקוקים לכך.
הנושא של הטיפול בפרט יהווה לעולם אבן בוחן לכל בית ספר באשר הוא, ולתלמודי התורה בפרט. אף אחד מהת"תים לא מעוניין ליצור מצב בו יש הרבה תורה אך הילד באשר הוא נשכח ונעלם, אך לפעמים חוסר תקציב ובעיקר חוסר חשיבה וסדר קדימויות לקוי – מביאות את המוסד לפתחו של מצב כזה. ישנם ת"תים שזכו ל"תורה וגדולה במקום אחד", ובנוסף לתקציבים שהשיגו, בנו סדר עדיפויות עם מיקוד בפרט שלא משאיר את החלשים מאחור. "דרך ארץ קדמה לתורה" ובניין הקומה "האנושית" – הבריאות הטבעית של חדוות החיים והיצירה, הביטחון, הערך והאמונה העצמיים של כל תלמיד – הם הבסיס לכל התגדלות תורנית ובוודאי בתורתה של ארץ ישראל.
 
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות