יותר ויותר מוסדות חינוך סרוגים מגדירים את עצמם כתלמודי תורה. מה הביא להקמתם? מה ייחודם? וכמה נקודות למחשבה"/> תלמודי התורה הציוניים - חלק א - הרקע

בחמש עשרה השנים האחרונות אנו רואים פריחה של מוסדות חינוך במחננו המגדירים עצמם כ"תלמודי תורה". מוסדות אלו מתחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה האחת רואה עצמה כחלק מהחינוך הממלכתי דתי (=חמ"ד) ועל שלטי בתי הספר שלה או על חולצות תלמידיה נוכל למצוא את הכיתוב "תלמוד תורה ממ"ד". קבוצה זו נהנית מהמטרייה המנהלתית והכלכלית של החמ"ד, ככל ממ"ד אחר בתוך המסגרת הגדולה של משרד החינוך.
הקבוצה השניה אינה רואה עצמה חלק מהחמ"ד, ויש לה מעמד דומה לחינוך העצמאי – "מוכר שאינו רשמי". מוסדות אלו כפופים במידה חלקית למשרד החינוך.
יש לציין ששתי הקבוצות הן קבוצות אידיאולוגיות מובהקות בתוך הציבור הדתי לאומי. גם זו הראשונה שנראית במבט הראשון כ"פשרנית", מבססת את משנתה על גדולי ישראל והבנת תפקידנו וחובתנו כלפי העם, הארץ והמדינה.
ההיסטוריה של תלמודי התורה הציוניים מתחילה אי שם לאחר מלחמת ששת הימים בשכונת קרית משה בירושלים. אברכים ורבנים מישיבת מרכז הרב, באווירת הגאולה של תוצאות המלחמה בכלל ובירושלים בפרט, הבינו שהגיע הזמן לבנות קומה רוחנית נוספת בדור ההמשך ולהכשירו לשאת את משא בניין האומה בארצה מתוך דבקות בתורה ובמצוות.
הממדי"ם של אותם הימים אינם הממדי"ם של היום. אנו פוגשים היום ממדי"ם עם מחנכים ומחנכות בני ובנות תורה, בוגרי ישיבות הסדר וגבוהות, חלקם רבנים מוסמכים, שהם תוצאה של התפתחות הזרם התורני בציבור הדתי לאומי בארבעים השנים האחרונות. רבני ואברכי מרכז הרב דאז, שלחו את ילדיהם למוסדות חינוך שהציגו פערים משמעותיים בינם ובין החינוך שקיבלו הילדים בבית. עובדה זו המריצה אותם להקים בית ספר יסודי תורני – "נעם" – שישאב את חזונו וערכיו מהישיבה – ישיבת מרכז הרב.
המאבק בין בית המדרש לאקדמיה עתיק כימי עולם, דרך הדיאלוג המפורסם בין בן גוריון לחזון איש זצ"ל, ועד לסערת "תנ"ך בגובה העיניים" בדורנו. יש הרואים את הדרישה להקמת ממדי"ם תורניים ואחריהם תלמודי תורה ציוניים כעוד נקודת ציון במאבק זה.
אנשי מרכז הרב טענו אז נגד הנהלת החמ"ד מספר טענות, המסוכמות בספרו של פנחס אייזיק "מחינוך דתי לתגבור תורני":
1. אין בחינוך הממ"ד כוח חינוכי לעמידה מול האתגר של התרבות החילונית.
2. רק אנשי תורה ואמונה יכולים להגדיר את דמותו של צעיר מאמין בישראל. זו לא יכולה להישאר עבודה לפקידים חשובים ככל שיהיו.
3. הנהלת החמ"ד, לא מתחשבת בדעת הרבנים ומקימה מוסדות שהם חיקוי לבתי הספר החילוניים.
הנקודה המרכזית כאן, כפי שמוצגת בשתיים מתוך שלוש הטענות הנ"ל, מזכירה לי את המבחן המעשי האחרון שעברתי בכדי לבוא בקהל המורים בישראל. המכללה בה למדתי, קבעה לי יום, שעה ומקום והבטיחה לי שהבוחן יחכה לי בחדר המורים לפני השיעור. כשהגעתי לישיבת נתיב מאיר – בה העברתי את שיעור המבחן שלי, קיוויתי בתמימותי למצוא בחדר המורים אדם ירא שמים שבטח ינצל את הזמן ללימוד תורה או לפחות לדברי הרשות הכשרים, הלוא הוא "הפוסק האחרון" של אותה מכללה והוא המכריע מי ילמד תורה בישראל ומי לא! כשנכנסתי מצאתי אותו יושב ופותר תשחצים מחוברת זולה ורדודה שקונים בפיצוציות, חוברת שהכניס אח"כ לתיקו – משמע הייתה שלו ורכושו.
ונחזור לענייננו. אנשי מרכז הרב טענו, שכדי לחנך לתורה ומצוות יש להכריע על פי אלו שבקיאים בתורה ובמצוות – "מדקדקים קלה כבחמורה" – שאורח חייהם ממסד עד טפחות נעשה על פי תורה. הם לא היו מוכנים להשלים עם המצב שאנשים של "הווי דתי ואוכל כשר" כגון, מורות ללא כיסוי ראש או מנהל "מיזרוחניק" אידיאולוג שרואה עצמו בשורה אחת עם הרבנים בהיותו בוגר ישיבה תיכונית וסמינר למורים – יהיו אחראים לחינוך ילדיהם.
בלא להיכנס לרזולוציות גבוהות, הדרישה של אנשי מרכז הרב הייתה לאוטונומיה חלקית בנקודות הליבה כפי שהם ראו אותן. למשל, רק צוות ההיגוי של בית הספר (שהורכב מרבנים) יוכל לבחור מורים ולפטרם ולאשר תכניות לימודים. כמובן שמנהל בית הספר ייבחר על ידי הרבנים. במילים אחרות, משרד החינוך ייתן את הכלי והמעטפת והרבנים יתנו את התוכן והכיוון.
חיצים רבים הופנו לעברם של אנשי מרכז הרב, בעיקר מכיוונם של "נאמני תורה ועבודה" על עצם הרעיון לתגבור תורני בבתי הספר הממ"ד. הם ראו בזה "התחרדות" הלכה למעשה. הוויכוח הזה הביא את אנשי מרכז הרב "להמתיק" במשהו את דרישותיהם, ולמעשה כל תלמיד התקבל ל"נעם" בלי לבדוק בציציותיו או בציציות הוריו.
בית ספר "נעם" בקרית משה, הכשיר את הקרקע לשלבים הבאים בהתפתחות בתי הספר התורניים – התתמדי"ם (תלמודי תורה ממלכתיים דתיים) ותתי"ם (תלמודי תורה). מאז ועד היום קיימת אינטראקציה סמויה בין שני סוגי המוסדות, כשהראשונים התרבו ועיבו את לימודי הקודש שלהם בעקבות הקמתם של אלו האחרונים.
לסיום, כמה שאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת, כהורים ומחנכים:
1. האם יש חשיבות לעובדה שילד לומד במוסד שנקרא "תלמוד תורה"? מהי?
2. מה מפסידים התתי"ם, (ולמעשה התלמידים) מעבר לתקציב, בניתוק ממשרד החינוך ונהליו?
3. לאחר כעשרים שנים שהתתי"ם קיימים, האם יש אינדיקציה מחקרית שתגיד לנו האם הנוסחה הזו עובדת בציבור שלנו? 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות