חבל שאני שקטה ומופנמת, ואת תשומת לב המורה לא תופסת. אם אותי הייתה שואלת, הייתי בוודאות אומרת רק דבר אחד: רוצה חינוך מיוחד"."/> גם אני רוצה חינוך מיוחד - על הצורך בח

ישבו התלמידים במעגל של סמינריון ודיברו על הרפורמות של השר פירון. הסכימו כולם שכוונתו לטובה למרות שקיצר את חופשת החנוכה. הסמינריון הגיע לסיומו, וכל אחד התבקש להגיד את דברו. הביטו התלמידים זה בזה בתימהון וניסו לנחש מי יהיה ה"נחשון". והנה הוא במהירות מגיע, ובידו מצביע, ואחריו זורמים החברים ואת סגור ליבם פותחים:
הי! אני אביב מתל אביב, תלמיד כיתה ד בבית ספר השלום, ורציתי להגיד לכם שהמלך הוא עירום, כי למרות כל הדיבורים אני עדיין אחד מתוך ארבעים.
ואני לירון מקיבוץ געתון. בת 12 בעוד שנה בדיוק, ורציתי לומר שגם בכיתתי ממש דחוק. כל כך מלא וצפוף בכיתה, כשבחוץ פורח וירוק נורא.
ושמי שלמה צבי, ורציתי לספר לכם על מצבי. אני גר בגבעה בשומרון והמחנך פוגש אותי אולי אחת לרבעון. אמרו אופק חדש ושעות פרטניות, אז לאן נעלמו השיחות האישיות?
ואני אביתר ממיתר והאבחון שלי ממש מיותר. קשה לי מאד הכתיבה ועוד איזו בעיה עם זיכרון העבודה, וכשביקשתי בעל פה להיבחן, אמר לי המורה שזה לא ייתכן, כי על שלושים ותשעה עליו להשגיח, ולהעניש כל משיח.
ושמי מיטל ובת 10 וגרה בבת חפר. קשה לי נורא עם חברות, ואיך שהוא זה תמיד נגמר במריבות. בודדה בשעות אחר הצהריים ולא מוזמנת למסיבה ולרכיבת אופניים. אך בכיתה לא אלמד כישורים חברתיים כי זה לא בתוכנית ואין מספיק מורים.
ואני דקלה מאזור השפלה, תלמידה בחטיבה האזורית, ומתקשה מאד בלימודי העברית. למורתי הנהדרת אין די פנאי לתת לי הוראה מתקנת. היא באמת אחת המורות, אך כל זה לא עוזר לי להבין הוראות.
אותי כולם כבר מכירים, ומהתזזיתיות שלי קצת סובלים. ובכל זאת, אני אבינועם מעין גדי, ולשבת קצת קשה לי. הכיתה בשבילי היא מקום מתסכל ואליה לעולם לא אסתגל. הכל חזרתי ופרונטאלי וללמוד ככה ממש לא בא לי. זה לא שאני לא רוצה, זה פשוט לא יוצא. אך אם תתנו לי ללמוד בחוץ ובקבוצה קטנה, תראו איך את ציוני אשפר במהרה, כי למרות ההפרעה, האינטליגנציה די גבוהה. 
ואני יובל מנהלל, שהלך אחר האבחון שולל. לבר המצוה מתכונן בשמחה ואצל סבא וסבתא אעלה לתורה. גם לי באבחון כמה הנמכות, אך לא זכיתי בכיתה קטנה להיות. עוד סעיף או שניים והייתי מקבל עזרה שבעתיים. ועכשיו אני מתקשה בקריאה ובהבנה ולא מקבל שום הטרמה.
אם כבר מדברים על אבחונים, רציתי להגיד כמה דברים. שמי אלון מחולון ומשפחתי מוכת אסון. באמת שלא תדעו מצרות, אך אני מתקשה להירדם בלילות. באבחון מוזכר קושי רגשי והומלץ לי לא לקחת באופן אישי. בכיתה אני משלים שעות שינה והמורה איך שהוא לא רואה.
ואני תפארת ממבשרת ונראה לי שאתם ממש חיים בסרט. חינוך מיוחד זה לא סוכריה על מקל ועל חייכם הוא לא בדיוק יקל. ילדים אלו באמת לו זקוקים, כי בכיתה רגילה ללמוד הם לא יכולים. זה לא משהו שמקבלים בשניות, צריך לעבור כמה ועדות. ואתם בסך הכל ילדים רגילים, עם ציונים בסדר והרגלים טובים. אז הפסיקו להתבכיין ולהיות מסכנים והודו לבורא על היותכם בריאים.
סליחה תפארת ממבשרת, אך מדברייך כלל איני מתרשמת. נראה לי שאת משחקת בנדמה לי ודרך אגב קוראים לי רחלי. אני תלמידה רגילה עם ציונים בממוצע, אך הלימודים אינם כל החיים ויש לי בהחלט כמה קשיים. בואי אחר כך ואספר לך אישית, ותראי איך גם אני זקוקה ל"תכנית חינוכית יחידנית".
שמי עידן מרמת גן, וכבר בגן אמרו להוריי שאני איטי מידי. ובכיתה הכל רצים, להספיק הם תמיד צריכים, ואותי משאירים מאחור ובידע שלי גדול הוא החור. המורה אותי שאלה שואלת, אך הסבלנות אינה מספקת, ולפני שעיבדתי את השאלה, היא כבר עוברת לשאלה הבאה.
גם אני מרמת גן ושמי אלרן, ואני ממש ביישן. בכיתה אני יושב אי שם בקצה ומשחק עם עיפרון עבה. אף אחד בי לא מתעניין, לא ניגש ולא רוכן. אני ממש ילד שקוף. אוף כמה דפוק. "למידה משמעותית" ו"האחר הוא אני" – כל זה בשבילי לא משמעותי, כי אני חסר ביטחון עצמי. 
ושמי נמרוד מעין חרוד, ולדעתי הגיע הזמן לצאת ולמרוד. לא נקבל עוד את הטענה ש"יש אילוצי מערכת" ו"זו באמת בעיה". חינוך אישי אנו רוצים, ליווי ותיווך לאורך שתיים עשרה שנים. "מהפכת התקשוב" למה זה באמת חשוב? מקרנים ולוחות חכמים החלו להופיע, אך כיצד נדע רגשות להביע?
והנה הגיע תורה של האחרונה, זוהי תמר מרעננה. אני באוכלוסיה התת משיגה היא אומרת, ואת אוזני כולם עושה כאפרכסת. אף פעם לא מצליחה במבחן ואת שיעורי הבית לא מכינה בזמן. במבחנים תמיד נלחצת ומהשתתפות בכיתה מתחמקת. כמה חבל שאני שקטה ומופנמת, ואת תשומת ליבה של המורה לא תופסת. אם אותי הייתה שואלת, הייתי בוודאות אומרת רק דבר אחד. גם אני רוצה חינוך מיוחד. 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות