צניעות היא אחד הנושאים המדוברים ביותר באולפנות. חשובה למחנכים והמחנכות האווירה הכללית והנראות בבית הספר, אז מה הדרך להנחיל זאת?"/> חינוך לצניעות - חלק א - מהי צניעות?

כשם שהתפילה והציצית הם מהנושאים החמים ביותר בעולם הישיבות התיכוניות, כך הצניעות היא אחד מהנושאים המדוברים ביותר באולפנות. עובדה. נכון שעוסקים בעניינים חינוכיים ותורניים רבים, אך שני נושאים אלו לא ירדו מהפרק בעשרות השנים האחרונות. הציצית והתפילה כמו גם אורך השרוולים והחצאית לוחצים לנו, המחנכים והמחנכות, על כתפור האקלים הדתי של בית הספר. חשובה לנו מאד האווירה הכללית והנראות בבית הספר שלנו, ולאו דווקא במובן השלילי של הנראות וההחצנה. אנחנו מאמינים שכדי לחנך לערך מסוים, עלינו ליצור אווירה המתאימה להנחלת אותו הערך, אך האם זו הדרך כשמדובר בצניעות?
שימו לב שקטלגנו את התפילה לבעיה של בנים ואת הצניעות לבעיה של בנות. האמנם? – מקובל מהגאון מוילנא, שאם רצונך לעמוד על פירושה של מילה בלשון הקודש, לך וחפש אותה בתנ"ך ובמיוחד היכן שהופיעה לראשונה. אז היכן מופיעה המילה צניעות? בואו נצא לסקירה קלה.
השורש צנ"ע מופיע בתנ"ך בשני המקורות הבאים בלבד:
"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"(מיכה ו, ח).
 "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"(משלי יא, ב).
זה קצת מפתיע, אך השורש צנ"ע בהטיותיו השונות לא מופיע כלל בהקשר של נשים או ביגוד. הצנעה מופיעה בהקשר של קרבת אלוקים וחכמה.
פירושו של הביטוי 'והצנע לכת' הוא: 'ללכת עם אלוקיך בדרכי מצוותיו בצנעה, לא בפרסום רב ולהתייהר'  או 'מלשון צניעות והסתר' (מצודות שם). ישנן מצוות שאנו מקיימים בינינו ובין עצמנו, וישנן מצוות שאנו מקיימים בפרהסיא כגון תפילה בציבור, לימוד תורה בחבורה ועוד. באופן פשוט, באותן מצוות המתקיימות בפרהסיא עלינו להקפיד להיות בעמדה של קיום מצות הבורא ולא בעמדה של שימוש במצווה לגידול האגו שלנו. כשאדם נמצא בציבור זו שעת מבחן גדולה עבורו בעניין כוונה במצוות.
בבחינה נוספת של הדברים, אולי הכוונה היא שבכל מצווה שאדם מקיים, אפילו בד' אמותיו, עליו להצניע את מצוותו. כלומר, לפעול מתוך המניע הנסתר של המצווה – צו הבורא. כלומר, להיות צנוע זה בכלל לא מתחיל מחיי החברה, אלא מהשקפת העולם של האדם. הצניעות היא מבחן איך אתה ביחס לעולם. האם אתה רק רואה את המציאות עם ראייתך המבלבלת והמשקרת המסיתה אותך לחשוב שזה מה יש, או שאתה מביט וחודר, מתבונן ובוחן, מקלף ומעמיק את הכיסויים הרבים שראייתך כלל לא הבחינה בהם.
כדי להיות עם הקב"ה עליך להיות צנוע. כלומר, אינך צריך להחביא את עצמך מהעולם ובטח שלא מעצמך. עליך להתרכז בצניעות שבעולם, בתחום שמעבר למה שהעין רואה במבט ראשון. עליך לעסוק במוצנע ובמוסתר. כל השקפת עולמך צריכה להתחיל ממה שמוצנע בעולם וממה שמוצנע בך. עליך לדבוק בנשמת העולם ובנשמתך שלך והן יהיו קנה המידה שלך לחייך הגלויים והממשיים.
זוהי הצניעות. לחיות מתוך נקודת מוצא שיש חלק מוצנע ומוסתר במציאות, כלומר יש בורא לעולם, ומתוך כך כל דבר, כל עניין, כל מאורע – יש בו צד מוצנע ומוסתר שיש לגלות כי רק הוא המציאות באמת. כמו שבלימוד תורה יש את "הסברא" שהיא נשמת ההלכה, כך בכל דבר יש למצוא את הסברא והכוונה שבו, ולכן "ואת צנועים חכמה" כי רק מי שרגיל לחפש את התוך, יכול להשתייך לחכמה באמת ולא להישאר בצד החיצוני של הנלמד.
רבי עקיבא היה "צנוע ומעלי" (צנוע, מעולה וחשוב) וכל זה לפני שלמד תורה. מדרשים נוספים מלמדים שרבי עקיבא היה בבסיסו בעל מידות ענקיות. כיצד ראתה רחל שהיה צנוע ומעולה? לא מוזכר במדרש, אך במדרש אחר המוכר לכולנו, מסופר על רבי עקיבא שהתבונן במעיין ובמים הנובעים ואמר שאם המים הצליחו לחקוק באבן, גם דברי התורה יצליחו לחדור לליבו. אולי זה ביטוי לצניעותו של רבי עקיבא שמכיר את הנביעה והמים החוקקים כבר עשרות שנים, וגם בפעם המי-יודע-כמה שמגיע לנביעה מתעורר לשאול מה קורה כאן בעצם ומה ניתן ללמוד מזה.
בפינתנו הבאה נראה כיצד נוכל לחנך את עצמנו ואת ילדינו ותלמידינו לצניעות. 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות