חוסר החלטיות, אנורקסיה, בולימיה, דחיינות, תחושות בושה וכישלון, דיכאון והפרעות אישיות נוספות נובעות מפרפקציוניזם. מהו?"/> להיות פרפקציוניסט - חלק א

"...כך כל מי שהוא טיפש, אומר אימתי אקרא כל התורה? ומי שהוא פיקח מהו עושה? שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה."   דברים רבה פרשה ח סימן ד
ההישגיות של החברה המערבית תורמת רבות להורים וילדים לשאוף יותר גבוה, לא להסתפק במועט ולחתור תמיד קדימה. בזכותה, תלמידים יכולים להצליח יותר בבית הספר, חיילים בצבא, סטודנטים באוניברסיטה ואפילו הורים בהורותם. אלא שלדרישות המחמירות והנוקשות הללו ישנו תג מחיר נפשי גבוה ולא מוצדק עבור חלק לא קטן מהאוכלוסייה.
במחקרים מהשנים האחרונות, נמצאו יותר ויותר הפרעות נפשיות הנקשרות עם פרפקציוניזם. הפרעות אלו כוללות חוסר החלטיות, אנורקסיה, בולימיה, דחיינות, תחושות בושה וכישלון, דיכאון והפרעות אישיות שונות.
אז מה מאפיין את עולמו של הפרפקציוניסט ואילו סימפטומים יכולים לשמש עבורנו, הורים, מחנכים ומורים כתמרורי אזהרה בקשר לילדינו ותלמידינו?
בשורות הבאות נלמד להכיר את הפרפקציוניסט דרך התנהגויותיו:
בחייו של הפרפקציוניסט אין טעויות ואסור שיהיו. לפי השקפתו, טעויות הן טעות ותאונה שלא יכולה לקרות בחייו של אדם מצליח ובטח שלא אצל אדם מוצלח מעיקרו. ואם כבר הן קורות, יש לעבור מיד לסדר היום ולשכוח מהן כמה שיותר מהר בכדי לא לפגוע בחדוות העשייה. אגב חדוות עשייה ושמחת חיים – אלו לא קיימות באמת בחייו של "אדון מושלם", כיוון שהצורך והכפייתיות שלו לשליטה ולהיות תמיד לפחות 100% גורמים לו למתח מתמיד.
להיות פרפקציוניסט זה הרבה מעבר לציון של לא פחות מ- 100%. זה לחיות בעולם כשיש רק דרך אחת להצלחה – הדרך שהוא מכיר כמובן. לנסות דרך של מישהו אחר זה בעצם להודות שאתה לא 100%. הדרך של הפרפקציוניסט היא ישרה וקצרה עם התקדמות עקבית. אם הדרך היא דרך חתחתים היא לא דרך. דרך של 100% זו רק דרך קצרה, מוכרת, ללא טעויות ונפילות, הולכת רק בכיוון ישר ולא סובלת סטיות ושינויים.
הפרפקציוניסט סובל מחוסר הבחנה בין עיקר לטפל. הוא יכול להתמקד שעות בארגון הפן החיצוני בעוד שהתוכן יוזנח או לפחות לא יקבל תשומת לב ראויה. לדוגמה, הוא ימחק שוב ושוב את כתב ידו עד שהכל יצא מושלם לפי דעתו, אך לא ישאל את עצמו האם התוכן עונה על הדרישות, והאם המראה החיצוני של העבודה מספיק טוב. בכלל, המושג "מספיק טוב" או "טוב" מספיק" לא קיים בלקסיקון שלו, כדלקמן.
הוא אלוף הנמנעים והמתקשים לקבל החלטות. "מה עם אעשה את זה וזה לא יהיה מושלם?" – אז עדיף לא לעשות. ככה בטוח לא ניכשל. הוא עושה רק מה שבטוח לו שיצא 100%. כלומר, עושה תמיד את הרגיל והמוכר. הוא חי רק ב"אזור הנוחות" שלו ולא מתמודד עם פחד ועם מציאות חדשה וממילא לא מתפתח.
ידידנו חי בעולם של "שחור לבן" או "או הכל או כלום". הוא לא מכיר את ה"טוב מספיק". או שהוא לומד שעתיים למבחן או שבכלל לא. הוא לא מסוגל לשבת ללמוד חצי שעה כי העיקר זה להתחיל, אז אם אין לו שעתיים הוא לא לומד בכלל. הוא לא יודע להבחין בחצי הכוס המלאה. או שהוא בתפקיד שהוא רוצה במשחק או כלום. או שיגידו לו "כן" גורף או ששונאים אותו. רק הבגד המסוים יכול להיות טוב בשבילו. כל השאר לפח (או שאימא תיקח לגמ"ח).
הוא מאד שיפוטי וביקורתי כלפי עצמו, ומכיוון שכך הוא נמצא כל הזמן בהלקאה עצמית. בעולם שלו לא קיים המושג "סליחה". תשובה, תיקון, משוב וניסיון – מילים זרות ואויבות. כיוון שאמונתו היא שיש לחיות באשמה תמידית, אז על כולם לחיות כך, ומי שאינו מיישר קו עם אמונה זו הוא ממש כופר או לפחות אדם בלתי אחראי ובטח שלא יסודי.
היחסים הבינאישיים של הפרפקציוניסט, מטבעם, לא יכולים להיות תוססים ומלאים. קשה ולא נעים לחיות בחברתו של הפרפקציוניסט כשהוא משדר כל הזמן חוסר שביעות רצון מהמתרחש ומהסובבים אותו. כיוון שהוא חי בעולם נוקשה ביותר שאותו ברא בצלמו ובדמותו, הוא מתקשה להסתגל למצבים חדשים, אנשים אחרים, נורמות אחרות – מיומנות הכרחית למסוגלות חברתית.
יש משהו מאד מטעה אצל אדון מושלם. השאיפה להכי טוב שקיים, וההקפדה על כל הפרטים שלאף אחד אין סבלנות בשבילם – גורמים לרואים מהצד לחשוב שהוא על מסלול ההצלחה והאושר האנושי. שהרי אם הוא דורש מעצמו כל כך הרבה ואם הוא ישר כסרגל שלא מוותר על שום פסיק ונקודה והוויתור העצמי ממנו והלאה – הוא כמעט פסגת האנושות.
זוהי בדיוק "חרב הפיפיות" של הפרפקציוניזם. החלק הטוב שבה הוא הדרישה והשאיפה לטוב ביותר אלא שהוא עטוף במתח נפשי, באובססיביות ובהקצנה תמידית של ערך אחד על פני שאר הערכים. הדואליות הזו כל כך מטעה, עד שהיא מטעה אפילו את הפרפקציוניסט עצמו, שמתקשה להבין מה לא בסדר אצלו ולמה אחרים עושים מזה עניין.
בפינתנו הבאה נראה כיצד נוכל לעזור לפרפקציוניסט להיות אופטימליסט.


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות