התברר שגם לנו יש מנהרות. למרות הבוז והמשטמה שפורצים על פני השטח בסערות החברתיות, מופיעים נהרות אור מהזרמים התת קרקעיים שלנו..."/> "כי אתה שומע תפילה" - על קבלת תפילותי

תארו לכם מה היה קורה אם היינו מתעוררים לבוקר בלהות לאחר שבלילה הגיחו מהמנהרות מאות רוצחי חמאס וייצרו מגה פיגוע בשחיטה נוראית ח"ו.
תארו לכם מה היה קורה אם הקיץ הזה היה עובר אצלנו כרגיל והמחבלים היו צוברים כסף קטרי וידע איראני לתכנון טילים מדויקים והרסניים יותר.
תארו לכם מה היה קורה אילו לא מצאנו את המנהרות הללו ולא היינו חושבים על איומים עזתיים נוספים שאולי אנחנו לא יודעים על קיומם.
תארו לכם מה היה קורה עוד שנה שנתיים ללא חטיפת שלושת הנערים שלנו הי"ד ורציחתם.
לא בכל פעם ההקשר כל כך ברור בין התפילות שהתפללנו והקבלות שקיבלנו לבין התוצאות בשטח. אי אפשר להישאר אדיש. זה הזמן להודאה גדולה על כל החסדים. זו אחת הדוגמאות הטובות למה שחז"ל לימדו אותנו, שאויבי ישראל יאמרו "הגדיל ה' לעשות עם אלה" לאחר שיראו כיצד ה' הציל אותנו ממה שזממו לעשות לנו.
כשהתפללנו למציאתם של שלושת הנערים בריאים ושלמים – רק הם היו במחשבותינו וברגשותינו. באותם ימים לא היינו מסוגלים לחשוב על שום דבר מלבדם. לא ידענו אז, שכדי שהשעון ילך קדימה, צריכים כמה גלגלים נסתרים להסתובב אחורה ודווקא כך.
כשחייהם של השלושה היו תלויים על כף המאזניים מבחינתנו, לא ידענו שחייהם של מאות ואלפים מאתנו נצלו ונחתמו לחיים בדיוק באותם רגעים איומים. לא ידענו ששלושת הרוגי המלכות הללו הצילו את מלכות ישראל שלנו מאסון נורא ואיום. התפילות שלנו לא הלכו ריקם ח"ו. הן מצאו להן נתיבות במנהרות ההוויה ועשו את תפקידן באופן הטוב ביותר. ה"לא" שקיבלנו מאבא התברר כ"כן" גדול מאד. תמיד ידענו שהתפילות לא נעלמות אי שם בחלל.
כבר שנים שלא זכינו להתמוגג מנחת אחדותית כזו. כבר שנים שלא היינו כל העם חזית ועורף לב אחד, במיוחד לאחר שנתיים של קוטביות כה גדולה סביב הנושאים החברתיים והמדיניים. עיניים אנושיות לא רואות איך דווקא "ממכה עצמה מתקן רטייה".
בעינינו הטרוטות לא יכולנו לראות שמפגן האחדות הישראלי שזכינו לו בזכות הנערים הקדושים הללו, היה הכנה הכרחית ומושלמת למלחמה הנוכחית. בזכותם הגענו מוכנים ומלוכדים יותר למלחמה הזו.
הרקטות שנופלות בימים האחרונים כמעט בכל הארץ וגם בשרון (...) מזכירות לנו שוב ושוב שגם התפילות להצלת גוש קטיף לא התפוגגו בחלל. התפללנו שעם ישראל יתעלה להבין את ערכה של ארצו לפני שהיא תתבע את עלבונה. בימים האחרונים עשינו צעד גדול בדרך לשם. הדרך עדיין ארוכה עד ל"וירשתם אותה וישבתם בה" אך אנו כבר במקום טוב באמצע.
אויבינו חשבו שאנחנו עם של בתי קפה ותיאטרון, וחלק מאתנו האמין להם. הם לא האמינו שיש בנו כוח לצאת למערכה קרקעית ולשאת את המחיר הנורא. גם הם ראו איך התקשורת זנחה במשך השנים את "כוחותינו" ו"מטוסינו" לטובת "כוחות צה"ל" ו"מטוסי חיל האוויר". הם חשבו שאיבדנו כבר את הלחלוחית האחרונה של האידיאליזם הציוני שלנו. הם לא האמינו שקולה של אימא בוכייה על מות בנה ייתן למלחמה להימשך. הם חשבו שתרבות חומרנית ונהנתנית תשכיח מאתנו לחלוטין את עובדת היותנו עם חזק שיודע להגן על עצמו ולתקוף ולהשיב מלחמה.
גם אנחנו מופתעים מיכולת האחדות והערבות ההדדית שלנו הפורצת כל גבול. במידה מסוימות אנחנו צריכים לשלם לאויבינו "שכר לימוד" על מה שלמדנו על עצמנו כעם בעקבות המצב.
התברר שגם לנו יש מנהרות. למרות החושך של הבוז והמשטמה שפורצים על פני השטח בסערות הפוליטיות והחברתיות, מופיעות נהרות של אור מהזרמים התת קרקעיים שלנו. את המנהרות שלנו לנו רואים תמיד ולפעמים נדמה שהן כבר לא קיימות או שלא נוכל לחשוף אותן עוד, ודווקא אז כשהמצב נראה כל כך אבוד פורץ לו הייעוד הישראלי מאז אברהם אבינו ומתן תורה ודרך אלפי שנים של גורל היסטורי משותף ומזכיר לנו את אחדות הנצחית שלנו שלא ניתן לפוררה.
ברק של עוצמה ישראלית מקורית הבריק בפתע לחיינו. ברק היסטורי של חסד, נתינה, ערבות הדדית ועוז לאומי. כדרכו של ברק, הוא מופיע לרגע באורו המבהיק ונעלם. החכמים יודעים להביט אל המקומות המוארים באותן השניות, ולראות את המשך הדרך. הכל התחיל במבצע "שובו אחים" והגיע הזמן לחזור אליו....
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות