בעודה שישיסטית החליטה רחלי שחייה לא יהיו סתמיים, חיים בגבעה שומרון לא הספיקו לה. יש לה כוח למשהו גדול יותר, אבי סולידי יותר."/> בעלי לא מגשים את החלום שלי - סיפור מח

רחל ואבי הגיעו אלי לאחר חודשים של ויכוחים ומריבות בלתי פוסקים. אבי אמר שהגיע הזמן לגורם שלישי שיעזור לעשות קצת סדר בדברים. הוא הכיר אותי לפני החתונה והחליט שאני המתאים ביותר עבורם. לא היה לו קל לשכנע את אשתו הטרייה לערב אדם זר בחייהם הזוגיים, אך לשניהם נמאס מהמצב הנוכחי וחשש רציני של פירוק החבילה איים על שניהם. בסך הכל הם אהבו מאד, אך הנושא הזה גרם לחיים ביחד להיות בלתי נסבלים.
כשישיסטית באולפנה, לרחל הייתה כבר את הבגרות להחליט שהחיים שלה לא יהיו סתמיים. היא לא סתם תתחתן ותביא ילדים לעולם באיזה יישוב קטן ומבודד בגבעות השומרון. זה היה קטן עליה. בשבילה זה היה להיות כמו כולם והיא הרגישה שיש לה כוחות למשהו הרבה יותר גדול. אם הייתי צריך לתת לה כותרת, הייתי אומר שהיא אישה שלא מפספסת שום הזדמנות להיות יוצאת מהכלל. בסקירה מדוקדקת של חייה ניתן לראות שהכל היה חייב להיות הכי טוב ולא פחות מזה מיוחד ובעיקר שונה, כזה שאף אחד לא חשב עליו עדיין. גם השירות הלאומי היה כזה. היא חיפשה את המקום שאף אחת לא רוצה ללכת אליו. דווקא לשם. תמיד להיות ראשונה, מעיזה וחלוצה. ואם צריך בשביל זה אסרטיביות ומרפקים – הם יבואו בשמחה. העיקר לא להיות "עוד אחת".
המסלול של אבי היה הרבה יותר סולידי וכמעט מוכתב מראש. במסלול הרגיל של הסרוגים הוא הלך לישיבה תיכונית וסיים אותה איך שהוא. קצת לימודים וקצת הרבה בני עקיבא. עם לקויות למידה רבות ויכולות מעשיות ברוכות, הוא העדיף להשקיע את עצמו בתנועת הנוער. הוא לא ידע לדבר, אבל היו לו ידי זהב. אחר כך ישיבת הסדר ושירות בגולני, ועכשיו רחל נכנסה בשמחה לחייו. הוא אהב אותה בכל ליבו ושמח על הקופצנות והתסיסה שהגיחו פתאום לחייו. מצד שני, לא היה לו קל להכיל את האנרגיות הללו שהחלו בדיבור בלתי פוסק ועד לתזזיות יתר. ללכת לכל ההפגנות, לכל הצעדות ולחפש עצומות בפייסבוק לעשות להן לייק. העיקר לא להישאר במקום וכמו כולם. אבל הוא אהב אותה ורצה לבנות איתה בית בישראל. ולא סתם בישראל. גם לו היה ברור שהם לא יגורו בעיר. הדיבור ביניהם היה תמיד על יישוב ואם אפשר משהו מתחיל ומבודד עם קרוואנים בלי גדר, ורצוי גנרטור ומיכל מים שחור וגדול כדי שלא ירגישו חלילה בורגניים מידי.
הם התחתנו באמצע השירות הצבאי של אבי, כשברקע קורס הקצינים. הצבא היה מושא אהבתו של אבי וקורס הקצינים  היה בהחלט היעד והייעוד הבא שלו עד שפגש את רחלי, והחיים הזוגיים נתנו לו זווית ראייה חדשה על הכל. הוא הבין כבר בשלב הדייטים שרחלי תישאר לבד בחצי-קרוואן, וראה את זה כמחיר סביר לאידיאל שלו. בינתיים עבר זמן, ואבי הבין שהמציאות הצבאית ממש מתנגשת לו עם החזון המשפחתי שרקם לעצמו. להיות נשוי ולחזור הביתה אחת לשבועיים עייף, שבור ומרוט כשמחצית מהזמן קודש להשלמת שעות שינה – לא היה חלומו הזוגי בכלל. גם המציאות המורכבת של טהרה המשפחה הוסיפה קושי נוסף וכבד מנשוא, ואם כך כחייל, מה יהיה כשיהיה קצין?
אבל על רחלי זה היה קטן. היא דווקא אהבה את המפגש אחת לשבועיים. הממד של המרחק עשה לה את זה. הוא הכניס מתח וציפייה חזקים מאד לעולמה האקסטרימי שחיפש תמיד את השונה, המאתגר והקיצוני. היא אהבה להתגעגע. מצידה, שאלו יהיו חייהם עד 120. אך בארץ של אבי מיכל הגעגוע קטן ונפיץ מאד. יומיים בצבא היו בשבילו כמו שבועיים ושבועיים כחודשיים. הוא לא הכיל את הרעיון שיכיר את אשתו הטרייה דרך הוואטסאפ והתמונות מהפייסבוק. אבי ויתר על הקצונה ורחלי לא יכלה לשאת את העובדה שבעלה יישאר חייל פשוט. הרעיון שתחום כל שהוא בחייה יישאר רגיל וסתמי לא נתן לה מנוחה, וכך בכל פעם שאבי חזר הביתה מידי שבועיים, ארע פיצוץ לאחר שהעלתה את הנושא בקנאות. מתוך חוסר וויתור על החלום שלה, היא הייתה נחושה להוציא מאבי וויתור על הוויתור.
אבי הרגיש בודד בזוגיות הזו. הוא חש שחזר להיות ילד שאומרים לו מה לעשות בלי לכבד ואפילו לשמוע את עולמו ודעתו. רחלי הרגישה שבעלה בגד בחלום שלהם, להיות אנשים של נתינה ועוד נתינה.
בתהליך שעשו, למדו אבי ורחלי לשוחח על התסכולים שלהם בצורה בוגרת ועניינית. הם למדו לשים את הרגשות בצד ולהביע את הדברים באופן שיהיה ניתן לדון בהם ביחד. הם למדו שיש תחומים בזוגיות ששייכים לשניהם, ועליהם לשבת לשולחן המשא ומתן על מנת להגיע לעמק השווה. הם הרכיבו את הנוסחה הזוגית שלהם שתענה על הצורך בקרבה של אבי ועל הצורך במרחק של רחלי.  עם כל הקושי שלו בהבעה, למד אבי כיצד להעביר את צרכיו ורצונותיו לרחלי בדיבור ובכתיבה, ושמותר לו לשנות את חלומו למען זוגיות טובה יותר. רחלי הבינה שבעלה אינו הסניף והשירות הלאומי המגשימים לה חלומות. היא למדה על גמישות בחיים בכלל, ועל חיפוש הערך העומד מאחורי המעשה הבודד. כך למדה שבעצם היא מחפשת נתינה ואותה ניתן להגשים באינספור נתיבים אחרים. 
רחלי הסוליסטית החליטה לוותר על הקצונה ועל הרצון לשלוט בזולת כדי להרוויח בן זוג שמח ומלא ביטחון בזוגיות. הרי זו החברות האמתית הראשונה שהצליחה לייצר בחייה והיא לא מתכוונת לוותר עליה בקלות.
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות