היום, יום י"ט בחשוון, מצויין מלאת 100 שנה למסע המושבות שהובילו הרב קוק והרב זוננפלד. על המסע והשלכותיו ההיסטוריות והחינוכיות."/> 100 שנה למסע המושבות

וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה:(שמואל א ז טז)
הרקע למסע
בי"ט מרחשון התרע"ד בשעה 10 בבוקר, יצאה כרכרה מיפו ובה שניים מגדולי ישראל באותם הימים – הרב יוסף חיים זוננפלד והרב אברהם יצחק הכהן קוק זכר צדיקים לברכה, מלווים ברבנים מירושלים וממקומות נוספים, כשמטרת הנסיעה הייתה "הרמת קרן הדת והיהדות בארץ הקודש ת"ו ". זהו סיפורו של מסע הרבנים למושבות השומרון והגליל היום לפני 100 שנים בדיוק.      
ימים אלו היו הימים שלאחר העלייה השניה. המושבות שנוסדו בידי בני העליה הראשונה היו בעלות מכנה משותף עם ה"יישוב הישן", דהיינו שמירת תורה ומצוות ברוח ישראל סבא. לעומתן, העלייה השניה הייתה מורכבת ברובה מיהודים שהיו חופשיים באורח חייהם טרם עלו לארץ, וכך נראו גם מושבותיהם. אלא שגם במושבות הראשונות מצאו הרבנים ליקויים מבחינה דתית כמעט בכל התחומים, בעיקר בתחום המצוות התלויות בארץ, בתיקון המקוואות ובשמירת השבת, אך הכאב הגדול היה על החינוך. בחסותם של פקידי הברון רוטשילד, ויורשתם חברת יק"א, הפך ה"חדר" לבית ספר מודרני ונעדרו ממנו לימודי הקודש באופן כליל. מסיבה זו ואחרות, החלו להיווצר פערים בין שכבת האוכלוסייה הבוגרת לזו הצעירה, בכל הנוגע לחיי תורה ומצוות – דבר שסיכן את עתיד המושבות מבחינה דתית.
קבלת הפנים במושבות
לאור העובדות הללו, נראה היה כי הרבנים יזכו לקבלת פנים צוננת במקרה הטוב, אך למרבה הפלא לא כך היו הדברים. המשלחת התקבלה בכל מקום בכבוד גדול, וברוב המקומות בהתלהבות והתרגשות רבה. נרשמו מקרה אחד או שניים בלבד של חוצפה כלפי הרבנים שבאה מכיוונם של מורים חופשיים, וגם על אלו לא נשאר הרב קוק חייב, ובמתק שפתיו פנה תחילה בלשון רכה ובאהבת חינם, ומשלא חזרו בהם, מחה בחריפות על ביזוי כבוד התורה ולומדיה.
הרב קוק זצ"ל, הגה את רעיון המסע חמש שנים לפני מימושו. כך כתב לרב יצחק אייזיק הלוי מחבר הספר "דורות ראשונים" בתרס"ח: "והנה אחד מן התיקונים היותר גדולים שבהחזקת היהדות במושבות הוא שאהיה אנוכי בעניי מסבב מפרק לפרק במושבות להשגיח על דרכי היהדות הכוללים, ולדרוש דברי תוכחה ומוסר השכל". כיוון שאנו מכירים את כתביו וסגנונו של הרב קוק, אנו יודעים לבטח כי יש בדברי התוכחה והמוסר שלו כדי לרומם את השומע ולחזקו, ולהאיר לו את יהדותו באור חדש, חרף ניכורו אליה.
מה מנע מהמסע להתקיים חמש שנים קודם לכן?
נראה כי הרב קוק, הוגה המסע, לא רצה לפטור עצמו בביקור נימוסים בלבד. הרב רצה להקים מנגנון משומן היטב שיוכל לעקוב מקרוב אחר תיקון ענייני הדת, ובדור שאין בו אמצעי תקשורת מודרניים, וכשתפרוסת המושבות רחבה ביותר, הכרחי למצוא אנשים יראי שמים שהילוכם בנחת עם הבריות שיוכלו לעמוד על הקודש מצד אחד, ומאידך לקדש שם שמיים על הבריות. לצורך זה כותב הרב "צריך קופה הגונה". רק לאחר שנבנה המנגנון, ואגודת ה"פקידים והאמרכלים דאמסטרדם" יחד עם "אגודת ישראל" נתנו את חסותם במימון הוצאות המסע, יצא המסע לדרך.
האם המסע השיג את מטרותיו?
כן ולא. כידוע, לכל פעולה השפעה גלויה והשפעה סמויה ובטח בפעולות הקדושות. במה שנוגע לפעולה הנגלית, התוצאה החשובה ביותר הייתה בתרומה הרוחנית. שומרי התורה במושבות המרוחקות ממרכזי היישוב בערים הגדולות, הלכו ונדחקו עם בוא העלייה השניה. צעירי העלייה השנייה שאפו להציג צורת התיישבות חדשה החפה מכל סממן דתי. הביקור זקף את קומתם של שומרי המצוות, ונתן רוח גבית להמשך עמידתם האיתנה על שמירת התורה בכלל והמצוות התלויות בארץ בפרט. במהלך המסע, פתרו הרבנים שאלות הלכתיות סבוכות, בוצרו חומות השבת והוסדר הפיקוח על קיום המצוות התלויות בארץ. בנוסף לכל אלו, עיקר התעניינותם של הרבנים היה, כאמור, בענייני החינוך, וכאן ההצלחה הייתה חלקית בלבד. הרבנים ביקשו לבנות מערכת חינוך חדשה המושתתת על עקרונות ה"חדר" המסורתי, ואף הספיקו לשלוח כמה מלמדים תלמידי חכמים לכמה מהמושבות, אך מאמצים אלו ואחרים נבלמו עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה.
רבנות מקשיבה
יחד עם זאת אין ספק, כי האדוות שיצר המסע הגיעו עד ימינו אנו. הרבנים במסעם הניחו את התשתית לאופי הרבנות המתחדשת בארץ ישראל. על בניו של שמואל נאמר שלא הלכו בדרכו, "אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם" (מסכת שבת דף נ"ו, א). לעומת אביהם שסבב והגיע לכל מקומות היישוב, ודאג להיות בקשר בלתי אמצעי עם העם, בחרו בני שמואל במדיניות של רבנות סטטית.  כשהקשר הוא ישיר וחם, אין צורך בבניית מערכת חיצונית של אכיפה וכבוד מדומה. הדמות הקדושה והמחוברת לכל מזמינה את הכבוד האמיתי בעצם נוכחותה. אך כשקיים ריחוק בין נושאי השררה ובין העם, רק מבנים חיצוניים של סמכות והיררכיה – "חזנים וסופרים" – עשויים  להביא למצב של כבוד וגם הוא רק מתוך יראה קרה ומנוכרת.
מסע הרבנים ואנחנו
מסע הרבנים נותן לנו לפחות שתי קריאות כיוון ביחס לאחריותנו על עתידה הרוחני-תורני של המדינה. מחד, המסע חידד את החיוב לצאת אל העם, להיות איתו, להכיר אותו ולהראות לו את התורה המוכרת לו בינתיים רק מהמדיה. מאידך, סימן המסע תנאי הכרחי לחיבור אל העם  מתוך אחדות הכוחות של המחנה התורני בארץ. הרב קוק והרב זוננפלד זצ"ל לא למדו באותו בית מדרש, כידוע, והפערים ביניהם בנוגע ל"קץ המגולה" ומשמעויותיו הרוחניות והמעשיות היו גדולים מאד, ובכל זאת הם הביטו על המכנה המשותף הרחב שביניהם ויצאו לדרך משותפת.
גם עלינו עברו עשרות שנים עד שהבנו ש"פנים אל פנים" בצורותיו השונות הוא המתכון הבטוח ביותר לחיבור בין ישראל לאביהם שבשמים. כבר דובר על כך שאם היינו משקיעים בהסברה במקביל להתיישבות, היינו היום במקום הרבה יותר טוב. גם החיבור בין תופסי התורה בארץ מחכה שנעשה למענו.
וגם אלינו, המחנכים, במוסדות החינוך המגוונים החל מהיסודי ועד האולפנות, התיכונים והישיבה הגבוהה יש כאן מסר ברור וחד משמעי. התלמידים זקוקים יותר מכל לחמימות ולקשר הנפשי, לאכפתיות ולאמפתיה. דווקא בדור של "תקשוב" עלינו לחזור אל ההקשבה האמתית. אם בנינו כיתות "מתוקשבות" שאין בהן הקשבה וחיבור אל התלמידים, כאג'נדה ברורה של בית הספר, כנראה שנישאר רק עם המכשירים – אלו הדיגיטאליים ואלו של הסמכות והענישה.
עברו מאה שנה, והארץ השוממה שינתה פניה לבלי הכר, ועדיין מסע הרבנים אקטואלי מתמיד. המסע לוקח אותנו אל האמת הפשוטה והנקייה של הקשר האנושי החם והטבעי, יחד עם האמונה בזיק היהודי שלעולם אינו מאבד את צורתו המקורית. הרבנים ידעו בדיוק את מי הם הולכים לפגוש במושבות העלייה השניה, ובכל זאת כתתו רגליהם ממקום למקום כשמסר של אהבת ישראל ודאגה אמתית לעתיד היישוב באמתחתם. 
 
 
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות