מסביב ייהום סער הסכנות והפיתויים והחופש הגדול כבר ממש מעבר לפינה. מה עוד חסר לצד ה'סור מרע'. כתבה עשירית ואחרונה בסדרה."/> חינוך לאמון בעולם

שני רגעים אחר סיום שנת הלימודים, כדאי לבדוק מה היה לנו השנה. כהורים ואנשי חינוך אנו מעבירים חלק נכבד מזמננו בחשיבה על "מה עוד לעשות" ו"מה עוד צריך לתקן" ומטבע הדברים אנו מתמקדים בחידלון ובשלילה המאיימים על ילדינו ותלמידינו ברמה זו או אחרת, כשהאינטרנט וסכנותיו מסומנים כגורמי הסיכון המובילים.
הרצאות רבות נערכות בימים אלו ברחבי הארץ בנושא האינטרנט וסכנותיו, כהכנה לקראת חופשת הקיץ. מי שהשתתף באחת מאלה, יכול להעיד על אווירת הנכאים הגובלת בייאוש האוחזת בקרב חלק לא מבוטל מהמשתתפים נוכח התועבה והאימה הניבטים מכל סמארטפון ופלזמה, שאינם מנוהלים על פי דרכה של תורה.
השורה התחתונה של ההרצאות הללו היא שילדינו ותלמידינו זקוקים לנו יותר מתמיד. תוכנות החסימה והסינון של האינטרנט ההכרחיות לכל בית באשר הוא, לא תוכלנה להחליף לעולם את החינוך המסור, את האהבה והקשר הבלתי אמצעי בין הורים לילדים, את השיחה האישית עם המחנך והמחנכת ועידודם המתמיד. עלינו להיות פנויים ומגויסים לחלוטין להשקעה בדור הבא, לפחות כמו שחברות הסלולר משקיעות בו.....
המציאות של הרוע בעולם, שהולך ומתרבה אל מול הטוב שנבנה, מהווה עבורנו אתגר חינוכי נוסף והוא: "חינוך לאמון בעולם". כולנו גדלים במציאות שבה המדיה שואפת להגדיר את סדר היום הלאומי. דיווח מזוויע על עריפת ראש אישה בידי בעלה בבאר שבע יזכה לסיקור נרחב, בעוד שידיעה על מבצע התנדבות של מאות תלמידי תיכון בבתי זקנים במשך שנה שלמה תקבל במקרה הטוב משפט וחצי אם בכלל. האוזניים שלנו מתרגלות לשמוע המון רע ומעט מידי טוב. לאחר כמה שנים של שטיפת מח כזו, כמעט שלא ניתן שלא לאבד את האמון בעולם.
המשמעות של איבוד האמון בעולם היא לחשוב שהעולם הוא רע בכללותו ופה ושם נשארו כמה צדיקים. אחת הנגזרות של התפיסה הזו היא שכל אדם בחזקת רשע עד שיוכח ההיפך. מהמטפלת במעון ועד לנשיא האוניברסיטה דרך המפקד בצבא, ולא נשכח את השכן ממול. נקודת האמון הבסיסית נפגעת שוב ושוב כשאנו מתבשרים לצערנו על דמות מופת שסרחה. כך אובדת לה האמונה בטוב היסודי הקיים בכל אדם. כביכול, האלוהים לא עשה את האדם ישר.
האמון בעולם קיים באופן טבעי באדם. התמימות הילדותית המקבלת כל דבר בעולם כפי שהוא ומתחברת אליו, איננה דבר של דיעבד. מטרתה ליצור באדם נקודת מוצא  לחיים שכולה אומרת אהבה וטוב. אם השלב הילדותי הזה ממצה את עצמו היטב, יוכל הילד לעסוק בשלבים מאוחרים יותר בחייו גם ברע שנמצא בעולם. לא צריך לתת לילד שיחות עמוקות באמונה על מגמת הטוב בעולם, נפשו הזכה של הילד היא שיעור האמונה הגדול ביותר על הטוב. צריך לדאוג לא לקלקל את התום הזה, לא להגיב בסרקזם על דבריו ומעשיו. דווקא הילד בתמימותו-טהרתו מציב בפנינו את התמונה הריאלית של העולם בבחינת "ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות" – אלו שה"עובדות" לא מבלבלות אותם. אלו שחיים בעולם משלהם. עולם שכולו טוב. עולם של לעתיד לבוא.
אז בבקשה לא לקלקל. ומה כן? – להרבות במעשים טובים כמובן!  זה מאד יפה שיש בעולם "יום של מעשים טובים", אך התורה לימדתנו שהעולם לא יוכל להיבנות רק מיום אחד בשנה של מעשים טובים, אלא מרבבות מעשים טובים בכל יום. העולם ייבנה מכך שהמעשה הטוב יהיה ברירת המחדל של הנפש הפועלת, המתרגלת אותו יום יום שעה שעה.
יחד עם בניין השאיפה לטוב ע"י ריבוי המעשים הטובים, נהיה ערים כלפי כל טוב שקיים באדם ובעולם ונדגיש אותו, ונודה לה' על כל הטוב שזכינו לו ובעיקר על כל הטוב שזכינו אנו להיות חלק ממנו. ברשימת ההודאה שלנו לא נמעיט בערכו של הטוב הקטן ביותר שיימצא, ולא נעלה את הערך המקודש של הנִרְאוּת על ראש שמחתנו. להיפך, נזכור תמיד להודות לבורא ולפרגן לעושה על כל ניסיון ומאמץ של טוב, ונראה בכל אחד מהם הצלחה של מאה אחוזים. ניטיב לראות את השאיפה לטוב גם אם לא יצאה לפועל, ולא ניפול למלכודת של "מבחן התוצאה".  
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות