דרישת כבוד לאומי אינה רק דרישה מהממשלה והעומד בראשה, אלא גם מאיתנו. מה היחס שלנו לממשלה ולנציגינו הלאומיים? - גם זה חינוך"/> חינוך לכבוד לאומי

הרמב"ם פותח את הלכות חנוכה בסיפור נס ניצחון המלחמה וזו לשונו:
"...וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים ונצחום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני."
לפי הרמב"ם, הגדולה של גבורת החשמונאים לא הסתיימה בניצחון המלחמה אלא בתוצאותיה – במה שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה.
בית חשמונאי הכהנים נטלו את המלכות הראויה לבני שבט יהודה, ובכל זאת הרמב"ם מכנה את שלטונם "מלכות". דבר דומה מצאנו בדברי הרמב"ם בהלכות תענית בפרק ה' – שם כותב הרמב"ם כך:
"ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו.... וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש...".
הרמב"ם מדבר כמובן על בר כוכבא ומכנה אותו "מלך גדול" למרות שלא מונה למלך כראוי.
בר כוכבא כמו החשמונאים שלפניו, לקחו אחריות על כבודם של ישראל, כשהכל היה נראה אבוד וחסר סיכוי, במה שנטלו לידיהם את מושכות ההנהגה. בשל כך נקראה הנהגתם "מלכות".
כידוע, לא היה סופו של בית המלוכה החשמונאי כתחילתו. הוא הלך והידרדר עם השנים עד שהועם ביותר אורו הגדול של מתתיהו מייסד השושלת ועד להיעלמותו הסופית והחלפתו  במלכות הורדוס. גם היחס לבר כוכבא היה שנוי במחלוקת בין חז"ל, והרמב"ם רומז לזה בדבריו "ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח" – משמע שלא כל החכמים ראוהו באור כזה. אנו יודעים שדווקא רבי עקיבא, הצופה למרחוק, ומשחק בשעה ששועל יוצא מבית קודש הקודשים תמך בבר כוכבא והיה נושא כליו, ולדעה אחת תלמידיו מתו במלחמותיו נגד הרומאים.
אם נעיין היטב בדברי הרמב"ם בהלכות תענית, נראה שכתב 4 מילים בלבד על חורבן בתי המקדש, ו- 33 מילים על עניינו של בר כוכבא, למרות שהיה יכול להסתפק בציטוט מהמשנה ממסכת תענית שם כתוב "ונלכדה ביתר" בלבד, אך הרמב"ם בוחר להקדיש מילים רבות לבר כוכבא אולי מפני שהיה זה ניסיון נוסף ואחרון (עד להקמת מדינת ישראל) של הקמת מלכות ישראלית. גם ביחס לבית חשמונאי הרמב"ם מביא בסוף סיפור חנוכה את המילים "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה". משמע שזהו השיא של חנוכה. הרמב"ם שחי בפתיחת אלף השנים הקשות ביותר של הגלות מזכיר לעם שבגולה שמלכות ישראל היא מצבנו הנורמאלי ואליה עינינו נשואות.
מבצע "עמוד ענן" התרחש באותם 30 ימים שלפני ימי החנוכה בהם אורותיו של חנוכה כבר מקדמים אותנו לקראתו. גם מבצע "עופרת יצוקה" התרחש בימים אלו בהם אנו מציינים את הגבורה הישראלית. המאורעות שבהם אנו נדרשים לקום מול אויבינו ולהשיב מלחמה שערה, מאופיינים בדרך כלל ברוח חסד של אחדות מקיר אל קיר במדינת ישראל. בימים הללו עולות שוב ושוב הסוגיות של כבוד וגבורה לאומית. במשך "עמוד ענן" ואחריו, עלו קולות רבים מהציבור כלפי הממשלה והעומד בראשה בעד פעולה קרקעית. רבים מהדוברים השמיעו מילים כגון "כניעה" "חידלון" ו"רפיסות" אל מול האויב הערבי. גם במדיה המגזרית שלנו, הכתובה והמרצדת, הופיעו קריאות ומאמרים של אישי ציבור ורבנים שלא החמיאו במיוחד (בלשון המעטה) לראש הממשלה.
לאחר ששככו ענני "עמוד ענן" הלכו הערבים אל האו"ם וכתגובה הודיע ראש הממשלה על בניית רצף התיישבותי בין ירושלים למעלה אדומים. למרות ההתקפה הדיפלומטית המשולבת, לא חזר בו ראש הממשלה מעמדתו. התגובות במדיה המגזרית שלנו היו צוננות מאד אם בכלל. אם אינני טועה, לא פורסמה מודעת תמיכה ולא נכתב מאמר מערכת כחיזוק לראש הממשלה.
שורשה של המילה כבוד הוא כב"ד. אדם מכובד הוא אדם שהוא "כבד" בעיני אחרים. ומכאן שכבוד עניינו משקל, עניין ומשמעות.
בדרך כלל כשמדברים על "כבוד לאומי" מפנים אצבע כלפי הממשלה ובמיוחד כלפי העומד בראשה, שהרי הם נושאים באחריות על כבודנו ומשקלנו בעולם, אך באמת כבוד לאומי נוגע גם ליחס שלנו כלפי ממשלתנו. הכבוד שלנו כלפי הנציגים הלאומיים שלנו.
כבוד זה צריך לקבל ביטוי בשאילת כמה שאלות יסוד:
האם אנו, כאזרחים, יכולים לראות את התמונה השלמה?  אם כן, האם אנו מבינים לאשורן את השלכותיה?  האם אנו מודעים למכלול השיקולים העומדים בפתחו של רה"מ בבואו לקבל החלטה רבת משמעות? האם אנו יודעים כיצד למתוח ביקורת?  כנקודת מוצא לביקורת, האם יש לנו אמון יסודי ברה"מ שרוצה את טובתם של ישראל לפחות כמונו? האם יש לנו את הסבלנות הנדרשת לבניית מצב לאומי מיטבי? והכי חשוב, האם אנו מנצלים כל אפשרות של תמיכה וחיזוק ברה"מ על כל מהלך לאומי חיובי מצדו ולו הקטן ביותר? 
הזלזול בראשי העם, הוא זלזול בסמכות לכל דבר ועניין ואין ספק שצעירנו מזהים זאת היטב ואולי ישתמשו בדוגמא האישית הרעה הזו נגד הוריהם ומוריהם.
אנו שגדלנו על השאיפה לארץ ישראל השלמה ובניין בית המקדש ויודעים הכי טוב מה טוב לעם ישראל, עלולים למצוא את עצמנו לפעמים חסרי סבלנות מול המשגים הלאומיים ולפעמים גם מול הצעדים החיוביים הקטנים שנעשים ע"י ראשי המדינה. ביחד עם הביקורת שצריכה להיאמר מתוך אחריות גדולה וע"י האנשים הנכונים, צריכים לבוא וביתר שאת תמיכה ועידוד על כל צעד חיובי. עלינו להוקיר כל התקדמות לאומית גם אם היא עדיין קטנה ואולי גם חסרה.
 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות