אמירות של הורים על ילדיהם נטמעים בתודעה ונצרבים בהתנהגותם. החמיאו על הטוב ותקצרו טוב. כתבה שלישית בסדרה"/> העיקר שיהיה בן אדם?

הוא היה אלכוהוליסט ומסומם ושום דבר לא היה יכול לעמוד בדרכו אל המשקה והמנה הבאים. לכן הוא מרצה עכשיו 2 מאסרי עולם על רציחתם של 2 מוכרים בחנות משקאות "שעמדו בדרכו". לפני הטרגדיה הזו, נולדו לו 2 בנים – טרגדיה בפני עצמה. החיים לא חייכו אליהם במיוחד בילדותם המוקדמת, שעה שצפו באימם המוכה תכופות בידי אביהם.
לאחר שנים, הבן הבכור הלך בדרכי אבות, והיה מוכר לשלטונות החוק כסוחר סמים אלים וערמומי. הוא מעולם לא הקים משפחה, וברבות הימים מצא את עצמו יושב באותו אגף בבית הסוהר בו ישב אביו שנפטר לא מזמן ממנת יתר.
אחיו, הצעיר ממנו בסך הכל ב-11 חודשים, משמש כמנהל אזורי בחברה גדולה, בה התקדם במהירות בסולם התפקידים. כבעל לאישה ואב ל-4 ילדים, הוא חי חיים מאושרים ומספקים. ביו השאר הוא מתנדב בארגון שנותן סיכוי לנוער בסיכון, וחבר בפורום החינוכי במקום מגוריו  - עיירה קטנה בדרום ארה"ב.
סוציולוג שפגש בנפרד את שני האחים לצורך מחקר לעבודת דוקטורט, שאל אותם שאלה זהה: "איך הגעת לאן שהגעת?". התשובה הזהה של שניהם הייתה מפתיעה ומרגשת במיוחד: "מה כבר יכולתי להיות עם אבא כזה?".......
הפסיכולוגיה התעסוקתית דנה רבות בשאלה: מה מידת ההשפעה של ההורים והאווירה הביתית על בחירותנו התעסוקתיות. נסתכל ימינה ושמאלה ונמצא  פה ושם משרדים המאוישים ע"י בני משפחה אחת כבר 60 שנה. תמונתו של הסב המייסד מתנוססת מעל ראשו של הנכד המנצח היטב על צוות פרקליטיו – אותם בחר בקפידה. כאילו ברור מאליו שתמיד יֶשב מישהו מהמשפחה על הכיסא המכובד. כביכול, "תורת המשפטים מחזרת על אכסניה שלה". 
מאידך, באותה משפחת פרקליטים, שהכיוון בה כל כך ברור ויש בה את "המקצוע הנכון", נמצא פעמים רבות את הבן הסורר, האח הצעיר של המנהל הנ"ל, שמוכן לעשות הכל ובלבד שלא להיות עורך דין ובטח שלא במשרד המשפחתי. המראה המחויט של אביו ואחיו, ותיקי העור היוקרתיים שכולם אומרים כבוד, הוציאו ממנו את כל הרעל כנגד ה"פרקליט" שבו (והפרקליטות....) וכך מגיל 14 הוא מודיע בכל פורום משפחתי שלעולם לא יחבור לפורום המשפטי.  
למרבה הפליאה, כשנשאל האב אודות בנו, אמר שאינו יודע מדוע בנו הצעיר מרגיש כה מאוים. גם בשיחה עם האם, התברר שמעולם לא הכווינו את ילדיהם לכיוון המשפטי, והקפידו להפריד בין הבית לעבודה. ובדיוק להיפך, הם עודדו תדיר את ילדיהם לעסוק בתחומים המועדפים עליהם, ואף התפללו שילדיהם יעסקו במקצועות שונים, כדי שיוכלו לשרוד כלכלית במקרה שהמשרד המשפחתי יפשוט רגל חלילה. כשחזרנו שוב לבן, גילינו שעבורו, המנגינה בבית הייתה שהצלחה בחיים פירושה להיות פרקליט במשרד המשפחתי.
יהיו הנסיבות בבית אשר יהיו, הבחירה נתונה לכל אחד לצייר את מסלול חייו ולצבעו בצבעים המתאימים לו. יחד עם זה, להורים ולאווירה בבית השפעה רבה על נתוני הבסיס המהווים רקע לבחירה. ההורים מצדם, כחלק מתפקידם ואחריותם, צריכים לייצר סביבה החושפת את סגולות ילדיהם ומעמלת תדיר את שרירי ההצלחה שלהם. כפי שראינו, לפעמים דווקא אווירה שלילית מצמיחה את הטוב, אך את זה אנו יודעים בדיעבד. בשום אופן לא נוכל לסמוך לכתחילה על הנס ובטח לא על אחרים שיעשו עבורנו את עבודת החינוך.
כשילד מצטיין בלימודים, ובאסיפת ההורים אתה שומע מהוריו הגאים את המשפט "העיקר שיהיה בן אדם" אתה מבין מיד שהתיעדוף שלהם בריא ונכון. הם לא שוכחים לרגע מה באמת חשוב בחיים. אך לפעמים לא עוברות להן 5 דקות, ועל אותם כסאות יושבים הורים אחרים האומרים בדיוק את אותו המשפט, ובכל זאת השוני ביניהם עצום. בנם של האחרונים רחוק מלהצליח בלימודים מסיבות שונות שלא כולן תלויות בו. אז למה מתכוונים הוריו במשפט הזה? - אולי הפשר הוא: הבן שלנו לא יוצלח ולא יצא ממנו כלום, העיקר שיהיה בן אדם. לא קשה לנחש מהי רמת הביטחון העצמי של אותו תלמיד. כמה ייאוש וחידלון יש באמירה זו? היכן האחריות ההורית?
היגדים ואמירות של הורים, הנתפסים בילדות המוקדמת כתורה מסיני, מחלחלים עמוק לתודעה הצעירה וקונים בה שביתה. תום הילדות, חסר הביקורת כלפי חוץ וההלקאה העצמית כלפי פנים, מאפשר לאוזניים הקטנות לצרוב את הנשמע, עד שנעשה חלק מתודעת האני של השומע. אם הקטנטן שומע מהוריו ללא הרף שהוא טוב וחביב, אין לו את הפירוש "הבוגר": "טוב, זה מה שהם אומרים", אלא את הפירוש "הילדותי": "אני טוב וחביב".
הורים המחמיאים לילדיהם על כל טוב שעשו, מדגישים תמיד את החיובי ומחפשים ללא הרף דרכים לחשוף את מתנות השמים שלהם, מניחים מצע חינוכי בריא ופורה המאפשר לילד ללכת בדרך שלו, והעיקר שיהיה בן אדם!


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות