אנו פותחים בסדרת מאמרים שבועיים בענייני חינוך שתעסוק בעיקר בחינוך מתבגרים ובעולם הישיבות התיכוניות. מאמר הפתיחה: הרגלים שכאלה."/> ההרגלים של הרגלים

כנראה שהתרגלנו לחדשות ולמראות האלה. אצלנו לא תצא הוראה ממשלתית לעמוד  דקת דומיה ולהדליק נר זיכרון (אחד) במסדרונות בתי הספר לזכר הנרצחים. אולי אפילו לא יזכירו את זה למחרת בשיחה לכלל התלמידים כי צריך לדבר על ניקיון בית הספר לקראת הפסח. זה יותר חשוב. כנראה שהתרגלנו.
למה עוד התרגלנו? אולי השאלה הנכונה היא "לְמה לא התרגלנו?", כי בעצם התרגלנו להכל.
התרגלנו שזה בסדר שבאתר אינטרנט חדשותי שמתחיל ב-Y  יש המון פורנוגרפיה ואל תגידו לי "עזוב, בקטנה" ועוד כל מיני מילים שטחיות כאלה. התרגלנו שככה זה, וכהורים ומחנכים לא נקים קול זעקה כי התרגלנו שלא שמים עלינו. אך כשבא לך לקרוא ולראות מה שלום אחינו בדרום או בדרום צרפת אתה חייב לראות את התועבות הללו.
התרגלנו שבחמאס אין מחבלים וגם בג'יהאד האיסלאמי אין מחבלים ובטח שלא רוצחים. בארגוני הרצח הללו יש "פעילים". הבנתם? יש פעילים ב"יד שרה" ויש פעילים ב"שמחה לילד" וב"זכרון מנחם" ויש גם פעילים בחמאס. וכמובן, הנרצחים אינם נרצחים אלא הרוגים. ואם תשכחו או סתם ככה לא תשימו לב, יזכירו לכם את זה כל יום כמה פעמים ב"רדיו של החיילים"....
ולמה עוד התרגלנו? להרבה דברים. התרגלנו לעשות עניין משטויות והבלים ולהעלות על ראש שמחתנו זוג מבולבלים הרץ אחר 7 ספרות, ועוד קוראים "קידוש החומר" למה שהוא בעצם "חימור" הקודש – איש ואישה ששכינה ביניהם.
התרגלנו שהזמן הוא לא זמן וכשקובעים זמן באמת חבל על הזמן. התרגלנו לזריקות אבנים כבר 25 שנה, ואיננו זועקים בקול גדול שגם אבן הורגת. התרגלנו לשלם הון עתק עבור חינוך ילדנו בישיבות ובאולפנות, כשיש כאלה שיודעים לקמבן היטב את הבוחרים שלהם על חשבון כולנו.
חשבתם פעם על המילה "הרגל"? מזכיר לכם משהו? אולי זה מזכיר רגל? הרגליים מעמידות לנו את כל הגוף ומחזיקות אותנו. זהו בדיוק טבעם של ההרגלים – להכניס אותנו לעמדה קבועה בעניינים השונים בחיינו, לייצר אצלנו יציבות שמאפשרת התקדמות. ועוד משהו, כשאנו מתרגלים למשהו, הוא יותר "קרוב" לרגל מאשר לראש וללב. כמה כיף להוריד את הדברים מהראש ומהלב ולזרוק אותם לרגליים, כמה שיותר רחוק מאתנו. נכון? כשזה בראש ובלב זה יכול להלחיץ ולחייב, וחייבים להיות ערניים כל הזמן, אך הרגליים הולכות מעצמן באוטומט.
מצד שני, כמה טוב שיש לנו הרגלים. כמה טוב שאנחנו יכולים לשים כל כך הרבה דברים על ה"טייס האוטומטי" ולהמשיך ולהתרגל לדברים נוספים...
כמה טוב שההרגלים מורידים מאתנו עומסים רגשיים מיותרים ומעבירים אותם לאוטומט, ומאפשרים לנו לראות את הרגשות כתמרורי אזהרה, כדי שנוכל להיזהר ולעקוף ולשוב להיות מי שאנחנו באמת.
 
וכמה טוב שההרגלים שלנו הם בסך הכל הרגלים, ולא מי שאנחנו באמת. אז אם אנו מועדים בעניין מסוים  ומרגישים עם זה רע, זה ממש לא אומר שאנחנו כאלה. נוכל בקלות לשנות את ההרגל ולצאת לחירות אם רק נרצה, כי הרגלים ניתנים לשינוי. איך? על ידי הרגל אחר. נתרגל לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות. נתרגל להגיד "לא" כשאנחנו מרגישים שזה לא נכון להגיד "כן" כמו שתמיד אמרנו ופגענו בעצמנו.  נתרגל לחיות את החיים שאנו רוצים לחיות, החיים שעומדים ומחכים ואפילו מתחננים שרק נחיה אותם. 


Comments

חיפוש לפי קטגוריה

תמונות